שו"ת מהר"ש אלפנדרי לג

נאמר דיזכיר שם אם נזכר כשאמר בא"י כיצד יעשה אם יגמור הברכה ויזכיר שם או דיאמר למדני חקיך ויזכיר ושוב יגמור הברכה דמי נימא דיותר טוב לו' למדני חקיך דאומר ההזכרה בתוך הברכה או"ד דיסיים הברכה דעדיף טפי דאינו מפסוק באמצע הברכה שלא מעניינא דההזכרה הוי כסיום ארוך וכמ"ש הלבוש בסי' קי"ד משא"כ כשאומר למדני חקיך דחשיב הפסק שלא מענין הברכה וכמו שנר' כן מדברי תרי"ו בפ' א"ע בההיא דאל ישאל אדם צרכיו וכו' ע"ש וכ"כ הר' א"ז בסי' רצ"ד בשם פסקי תוס' לענין אתה חוננתנו דגם כשאמר בא"י ושוב נזכר דיגמור הברכה ושוב יזכיר בין ברכה לברכה ע"ש אמנם מדברי הר' חיד"א בברכ"י סי' קפ"ח מתבאר דעדיף עפי לומר למדני חקיך וכן ס"ל לה"ה בשלמי חגיגה בדיני יעוי"י היפך מ"ש הרב מאמ"ר והק' עליו מד' הריטב"א ע"ש ולע"ד ל"מ די"ל דהריטב"א לא ס"ל כשי' ראבי"ה דמהני בכה"ג אמנם אנן דקי"ל כשי' ראבי"ה הא עדיפא דיש לחוש טפי שלא להפסיק באמצע הברכה שלא מענינא ויש לתמוה דאשתמיט להו מ"ש הא"ז משם פסקי תו' ואברא דאין אלו פסקי תו' הידועים לנו מאחד הראשוני' וכנר' שהוא תוספות ומנהגים שמביא שם בראש הא"ז בלוח הר"ת מ"מ הי"ל להביאו ולחלק עליו ועמ"ש הר' חיד"א בשה"ג ח"ב אית פ' סי' ז"ך ע"ש וא"כ נמצא לדע' הפסקי התו' והא"ר שה"ד והמאמ"ר דל"ח הפסק ולכאורה כותייהו מסתברא וגם לפי מאי דכתי' לעי' דבהזכרה לא הוי הפסק כיון דהוא מעין הברכה משא"כ בלמדני חקיך ומ"מ יש לקיים דבר זה דש"ד לומר למדני חקיך לפי מה שראיתי להג' ר"י החסיד בשי' לברכות בפ"ק שכת' וז"ל ועוד אל ישאל אדם צרכיו כמו אל יפיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו וכמו. אל יתפלל אדם בבית שיש לו חלונות וכמו אל יוציא עצמו מן הכלל וכן אל ועמוד אדם במקום סכנה ורוב שב ואל תעשה כגון אלו אינן דוקא ואי עבד עכ"ל ולפי"ד גם בכה"ג ש"ד לומר למדני חקיך ולא לסיים הברכה ולהזכיר שוב דהכא חשיב דיעבד מה גם לחוש לסברת החולקי' על ראבי"ה וס"ל דבכה"ג לא מהני אף דאנן לא קי"ל כוותייהו

ואת זה אגיד דאכתי לבי נוקפי דאם נזכר לאחר שסיים הברכה יש מקום לדוחה לדחות ולומר דיתחיל הברכה שלאחריה ולא יזכיר כלל גם בזכרנו ואינך חדא דכיון שאנו מצריכין שיזכיר שם אינו כ"א משום לצאת י"ח הסוברין דס"ל דגם בזכרנו ואינך חייב לחזור א"כ מי הגיד לנו דלדידהו ס"ל דמהני הזכרה כי האי גוונא דילמא לא ס"ל ז"ל כשי' ראבי"ה וא"כ לא מתקן ולא מידי ואדרבא אפ"ל דלדע' הגדולים הללו מלבד דלא תקן יש לחוש לכתחי' להפסק שלא לצורך ולדעת ראבי"ה דס"ל דמהני וקי"ל כותיה הא איהו ס"ל דבזכרנו הוא דבר שא"מ כמ"ש המרדכי בשמו וא"כ אנן דקי"ל דהוי מדברים שא"מ וגם ס"ל דבדברים שא"מ דאינו מזכיר בין בל"ב דשוא"ת וכדכתי' ה"ה בכל הנהו אף דהוי מחלוקת אי חשיבי מדברים שא"מ

ועוד דחזי הוית להר' ת"ה בסי' קמ"ד דמתבאר מדבריו דס"ל דאדרבא זכרנו גרע משאר דברים שא"מ ואע"ג דבהנהו ס"ל לר"ת והסמ"ג דכל שלא עקר רגליו חייב לחזור בזכרנו אינו כן דכיון שלא הוזכר בתל' מנין לנו לחלק בין עקר ללא עקר ולכך סבר. מהר"ם והאשרי דאינו חוזר בהועש"ד ולפי"ד גם למאי דקי"ל דבדברים שמחזירין דמזכירו שם בלי חתי' למאן דס"ל דבאין מחזירין אינו מזכירו שם כ"ש בזכרנו דלא הוזכרו בתלמוד ואע"ג דיש סוברין דהיו מדברים שמחזירין

ובעברי בתשו' הר' תה"ד ראיתי שיש לעמוד ע"ד ומ"ש דר"ת ס"ל דמ"ש א"מ היינו כשעקר רגליו אבל אם לא עקר רגליו חיוב לחזור וי"ל ע"ז דהרי מדברי הראשוני' שהביאו הך מעשה דר"ת ומכללם הרא"ש והטור מתבאר דהבינו בכונ' ר"ת דס"ל דמ"ש א"מ היינו דאינו מחויב לחזור אבל