שו"ת מהר"ש אלפנדרי לב

דברייתא אינו מוכרח שנאמר לכל ההזכרות ואפי' לענין חזרה היה אפ' דמחזירין אותו אף דאין בו ק"מ כגון בחו"ף אם לא משום דמפו' בהדיא בתוס' כדמוכח מד' התו' הללו א"כ אף דאין טעם דפ"ן מספיק מ"מ הזכרה דח"ב אלים טפי דאף מחזירין ומשו"ה לא הוזכר בתוס' ת"ב

ומה גם לפי"ד הרמב"ם והטור ומרן דהם ס"ל דגם לקושטא דמלתא בחו"פ איכא הזכרה גם בבה"מ אף דאין בו ק"מ ולדידהו הכלל דפ' ב"מ אינו כלל גמור לענין הזכרה וס"ל להג' רי"ג דגם לענין דברים שא"מ אינו כלל גמור דהיכא דאיכא טעמא חוזר אף שהוא יום שאין בו ק"מ וא"כ דלפי מאי דכתי' לעי' נר' לכאורה דאם לא אמר זכרנו ואינך וגם בברכת נחם דאם נזכר בין ברכה לברכה דאומרה שם. ואחזה אנכי להר' ברכות המים בנ"י לש"ע א"ח סי' תקנ"ז שכת' על מעשה שהיה דשכח מלומר נחם וקודם שפתח בברכה שלאחריה אמר ברכת נחם ואמר אחד מהרבנים דהוא ב"ל והשיב לו הרב דהגם דלכתחי' אין לעשות כן מ"מ אם עבר ובירך לא פסקי' דהוי ב"ל דהא איכא סברת הר"א הנ"ל וגם סברת ר"ת כנ"ל ושגם לדברי הטור דחולק ל"ק דהוי ב"ל כ"א דהוי הפסק ואף שהרא"ש כת' בתחי' דהוי ב"ל אחר שהביא המחלוקת כת' דהוי הפסק ושגם לדברי מרן שכת' דאין לו לחזור היינו דבא לומר דמן הדין אין לו לחזור אמנם אם ורצה לחזור אינו הפסק ולא ב"ל יען איכא רבוותא דסברי הכי ויש לי ע"מ לסמוך ועוד הוכיח הר' דלא הוי הפסק ממ"ש מרן בסי' ח"ק ואף דאיכא מהן דס"ל דה"ד בתפי' התש' מ"מ ממקום שבא הא"ח י"ל לנ"ד דלא הוי הפסק עש"ד מתבאר מדברי הרב דס"ל דאפי' לדעת מרן מודה דלכ"ע הפסק גמור לא הוו דאי ל"ה אין דבריו מובנים והוא שר המסכים למ"ש לעי' אלא דיש להרגיש דהרט"ז והרפ"ח כת' בהיפך ונר' דאלו הוה חזי מר סברת הג' הרי"ץ גיאת הוה שמח שמחה גדולה דהיה דן דגם לכתחילה יזכיר וליכא למיחש להפסק וגם יש סייעתא לדבריו מתשו' הג' פנ"י הנ"ל. אלא דזו שקשה לע"ד במאי דס"ל דגם לדע' הרא"ש והטור ליכא משום ב"ל ושדעת מרן דאם ירצה לחזור לכתחי' אין בו לא משום ב"ל ולא משום הפסק דהא לא מחוורא וכמו שיראה המעין ממאי דכתי' לעי' דנר' מדברי כל הראשונים החולקי' על סברת הר' רבו אלחנן דאם הזכיר בברכה דהוי ב"ל ומדברי הלבוש בסי' קי"ד נראה דגם בדברים שמחזירים כיון דסגי בהזכרה בלי חתימה אם חתם הוי ב"ל ע"ש וע"ע בא"ח ה' תפילה סי' ק"ג ומ"ש עוד הרב שם לחלק מההיא דהזכרת גשם דפ' מרן דאינו חותם להך דינא דנחם דכיון דנחם ותשכון הכל אחד מלבד שדבריו מגומגמים ותו דגם עיקר חלוקו אינו מובן ואי איכא לחלק אדרבא אפכא מסתברא דלא יחתום לפי מ"ש הר' הלבוש בס' קי"ד עש"ד ודוק שם. ועוד אפ"ל דגם לדע' הר"א ור"ת בברכת נחם מודו דלא יחזור דאיתא בתקנתא להזכירו שוב וע"ד שכת' הפו' עי' להרב"י ובהגהת מהריק"ש ובט"ז וא"ר ובשו"ג ובמאמ"ר סי' תקנ"ז ואכמ"ל

והשתא דאתית להכי אני נבוך דאפשר דגם בהזכרת נחם לחוד דלא יחזור אף דאינו חותם אף למאי דהוכחנו לעי' והט' כיון דאיתיה בתקנתא ואף שכת' הפו' לענין שאלה דיזכיר שם הגם דאיתא בתקנתא הכא כיון דקי"ל כפסק מרן דהוה מדברים שא"מ ואף לדע' הרי"ג איכא למימר דהא דחוזר ה"ד כשגמר אבל אם הזכירו או בעבודה או בהודאה ש"ד יש לחוש לכתחי' להפסק ויותר נר' לומר דלפי מ"ש לעי' דחשש ההפסק קיל טובא אף היכא דהוי בדברים שא"מ לכ"ע דהיכא דתלוי בפלוגתא יזכיר שם ואין לחוש כלל וצריך להתישב ואכתי איכא למבעי בזכרנו ואינך וגם בנחם אם