שו"ת מהר"ש אלפנדרי לא

מזכיר וע"ש בפירש"י ובחי' הרשב"א ואף שיש לחלק קצת לכי דייקת שפיר הא עדיפא וא"כ כיון דלגבי חשש ההפסק מדינא שרי דלכל הפחות איכא ס"ס להתיר משום הפסק וכנגדו איכא דאם לא יזכיר בין ברכה לברכה לדע' הרבה מהראשוני' איכא חשש ברכות לבטלה וגם דלא יצי"ח תפי' ח"י הטוב והישר הוא דיזכיר בין ברכה לברכה כמו דקי"ל כן בכל דבר שמחזירין וע"ע במ"ש הט"ז ובא"ר סו"ס ר"ח ובמשאת משה ח"א סי' א' ד"ג ע"א וע"ע בברכ"י רס"י רי"ג ומחב"ר שם ובמאמ"ר שם ובערוך השלחן רס"י ר"ט ובסי' רי"ג אות ב' ופה"ד סי' קפ"ח ובכס"א סי' ר"ח ומה די"ל בדבריהם ואכמ"ל ועכ"פ דון מינה דבנ"ד דאיכא ס"ס לומר דלא הוו הפסק וכנגדו איכא ס' דלא יצי"ח וכל מה שמברך אח"ך איכא חשש ב"ל דודאי הדבר פשוט דצריך להזכיר בין ברכה לברכה וע"ע בפה"ד ח"ג סי' רפ"ט ובסי' רצ"ב וע"ע בתשו' הג' פני יאושע בא"ח סי' דאם הפסוק אפי' באמצע הפ' לא כוי בר"ל ורק אסור מדר' וקיל טפי מב"ל

וכמו כן י"ל בברכת נחם דהא נמי דכותיה דרואה אני דגם ברכת נחם אם הוא דבר שמחזירין במחלוקת הוא שנוי דהגם דמר"ן ז"ל פסקה להא דהרד"א בשם הר"ג בר"ש ולא הביא שום חולק על דין זה וגם האחרונים לא הזכירו שום חולק מ"מ אנן בדידן ראה ראינו דהג' הרי"ץ גיאת בס' מאה שערים תנא ופליג וס"ל דגם ברכת נחם הוי מדברים שמחזירין הגם דהוא ז"ל פ' בה' ר"ה גבי זכרנו דהוי מדברים שא"מ ס"ל הא עדיפא משום דהוזכר בתלמוד ירוש' והן אמת דיש לעמוד עניו מברייתא דפ' ב"מ דמשם הוכיח הר"ג בר"ש דא"מ ומ"ש לעי' לישב לדעת הסוברין דבזכרנו חוזר לא יגהה מזור ומה שנר' לישב בדוחק כעת הוא דס"ל דשאני הזכרה דנחם דליתא בכללא שמיעטו בברייתא דמס' שבת דאעפ"י שהוא יום שאין בו קרבן מוסף אפי"ה אם לא הזכיר מחזירין אותו דס"ל להג' רי"ץ גיאת דברכת נחם ליתיה בההוא כללא משום דהזכרה זו שתיקנו להתפלל שינחם ה' אבלנו ביום רע ומר כזה ויראה ה' בענינו ויבנה בית מקדשנו ותפארתנו כגון דא צריכה רבא והא עדיפא מיום שיש בו קרבן מוסף ויש סמך לזה מדברי הראשונים לומר דהיכא דיש טעם אחר אפי' שהוא יום שאין בו קרבן מוסף דמחזירין ממה דהק' התו' והרא"ש שם בע' ב"מ והא דהבע"ל מהו להזכיר ש"ח בבה"מ דאמאי לא פשטוה מהך ברייתא דימים שאין בהם ק"מ דאין הזכרה בבה"מ ותי' משום דאיכא למדחי דאע"ג דליכא ק"מ צ"ל משום פרסומי ניסא ע"ש הרי שמעינן מדבריהם דס"ל להש"ס דהך כללא דכייל לן בברייתא דכל יום שאין בו ק"מ דאין בו הזכרה בבה"מ דל"ד ואפ' דיצא מן הכלל חנוכה משום פ"ן וגם דליכא ק"מ כמו כן א"ל דגם במ"ש בברייתא דכל יום שאין בו ק"מ דא"מ הזכרה דנחם ליתיה בכללא מהט' שכת' ואברא דמד' התוס' והרא"ש לא מכרע מידי דאינהו לא קאמרי הכי אלא לס"ד דהיה מקום לדחות בהכי אמנם קושטא דמלתא ל"נ הוא כ"א דגם בחנוכה אינו מזכיר וכדמפו' כן במ"ס דאפי' בבה"מ דאיכא טעמא דפין אין בו הזכרה בבה"מ אלא דאם בא להזכיר מזכיר וכ"פ הרא"ש שם ובקיצור פסקי הרא"ש שם ויש להרגיש על הרב הטור בסו' תרפ"ב שסתם כדעת הרמב"ם

ותו דהתו' בעצמם שם סיימו אח"ך וז"ל ומיהו אף בחו"פ אם לא אמר בתפי' א"מ אותו כדתניא בתוס' ע"כ ונראה דר"ל דטע"ז דפ"ן אינו כ"א לענין שצריך להזכיר בבה"מ אבל אין זה מספיק דאם לא הזכיר בתפי' דמחזירין אותו ומסתמא גם הרי"ג אינו חולק בדין זה מ"מ אפ"ל לישב דברי הג' דס"ל דמכיון דמוכח בש"ס דכללא