שו"ת מהר"ש אלפנדרי כט

תקנ"ז דאם לא הזכיר נחם דא"מ מה"ט וכ"ת היא גופא תקשה למאי דקי"ל דאם לא אמר המלך המשפט ומלך הקדוש דחוזר דלמה יחזור הא ל"ק דכיון דהתם הוא בנוסח החתי' הרי קלקל הברכה משא"כ בזכרנו דהוא תוס' הזכרה הוי כעין המאורע

וראיתי בהרדב"ז בישנות סי' רל"ט שכת' לישב דעת הסוברי' דחוזר אע"ג דלא הוזכר בתלמוד דהטעם הוא לפי שעשו את זכרנו ומי כמוך כמי שאומר מלך אוהב צו"מ דחוזר ותקנת האחרונים כעין תקנת הראשונים ע"ש ועדיין לא הרוה צמאוני בזה שעפי"ד נוכל לישב חקירתנו דהיכי יתכן דלאחר שנסתם התל' דיתקנו לחזור בדבר שא"צ ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם ועפי איכא למימר דתק' האחרו' היתה כעין תק' הראשונים דא"מ כיון שהוא יום שאין בו ק"מ

ובחופשי האיר ה' את עיני ומצאתי להמר' בפ"ק דברכו' דהביא שם המחלוקת הנז' אי חוזר וכת' דראבי"ה ס"ל דאינו חוזר דקי"ל בפ' ב"מ ימים שאין בהם קרבן מוסף טעה ולא הזכיר אצ"ל ע"ש ומ"מ יגדל התי' על רבני האחרוני' דהשתא דחזי' דהכרעה הלזו מש"ס דשבת יסודתו בהררי קדש מפום ממלל רברבן איך לא שתו עיניהם ולבם לישב את דברי הגאוני' דלא יקשה להו מסוגיא הלזו ואח"ך ראיתי להרשב"א בחי' פ' א"ע שכת' ע"ד התו' שזה ודאי דברי תי' שלא הצריכו לחזור אלא במאורע היום ההוא שיש ק"מ ע"כ

ואני בעוניי, צדדתי לישב לדברי הגאונים דס"ל דאדרבא הזכרת זכרנו לא הוי מעין המאורע כדי שנתמעט מאותו הכלל דכיילו לן במס' שבת דמעין המאורע לא חשיב כ"א היכא דההזכרה בא להודיע ולהבדיל דיום זה אשתני בשום צד משאר הימים מחמת איזה דבר כגון בשבת ור"ח וחנוכה ופורים וכיוצא התם דוקא תלוי באם הוא יום שיש בו קרבן מוסף או"ל דאם הוא יום שאין בו ק"מ אף דלכתחי' תקנו שיזכיר מעין המאורע בדיעבד אינו מעכב אם לא הודיע שנוי אותו יום בתפילתו משא"כ בזכרנו ואינך דההזכרה לא בא להבדיל שנדע את זה היום משאר הימים דלגבי דידן לא אשתני ולא מידי אלא דהזכרות הללו באו משום דבשמים ממעל מלך יושב ע"כ דין ומפני כך תקנו בקש' רחמים בעד החיים וא"כ בכל הני אם לא הזכיר הו"ל משנה ממט' שע"ח דומיא דהמלך הקדוש והמה"מ ואף דהתם הוי בחתי' משא"כ הכא ולדע' רובא דרבוואתה לא שייך משנה כ"א בחתי' דוקא הכא דהשמיט מלומר כל ההזכרה דהו"ל כלא הזכיר גשם דחוזר הגם שאינו בנוסח החתי' והכא נמי דכוותא, וע"ע במ"ש הרשב"א בחי' פ' א"ע לדג"ל ד"ה אלא אימא

ואיך שיהיה עכ"פ שמעי' דלדע' רבים מגדולי הראשוני' ס"ל דגם בזכרנו ואינך דאם לא אמר מחזירין אותו ולדידהו ודאי כשנזכר אם לא יחזור כל הברכות שמברך אחרי כן הוי ב"ל וא"כ בשלמא כשפתח הברכה שלאחריה אית לן למינקט כשיטת הראשוני' דלא יחזור וכ"פ מרן דאם יחזור לדידהו הוי נמי ב"ל אבל כשנזכר שם קודם שפתח אנן דקי"ל דבכל דבר שמחזירין דאומרו שם אוף הכי נמי הגם שהוא תלוי במחלו' אי מחזירין יזכיר שם שלא ליכנס בס' ב"ל

וכ"ת מה הועלנו בזה דעדיין מדי חשש לא יצאנו דלדע' הסוברי' דא"מ הרי איכא משום מפסיק ואפ' דכיון דהוו הפסק א"כ מה שמברך אח"ך איכא משום חשש ב"ל ואברא דאני נבוך בזה דכיון דהדבר במחלו' שקול אי חוזר או"ל היכי ליעביד לזאת מידי חשש דבין אי יחזור בין אי לא יחזור מידי חשש לא יצאנו והנה מד' התו' בפ' א"ע דל"ד ד"ה אמצעיות וכ"כ בשי' ר"י החסיד בברכות שם ובתו' הרא"ש שם וכ"כ שאר הראשוני' דס' במידי דר' הוא להקל נר'