שו"ת מהר"ש אלפנדרי כו

ודאי דמי שירצה שלא לשנות ולאומרו בכל ימות השנה דשפיר עביד וגם אני לעצמו איני משנה כלל כל דלא אתברר טעם המנהג ולא חזי' ג"כ שום הקפדה בדברי הפוס' לשנות וכמו שכת' בדברות ראשונות זהו מה שהשיגה ידי ותול"מ הכ"ד דשו"ט המתפלל בעדו למען יאריך ימים שנ"ע אנס"ו

שלמה אליעזר אלפנדארי ס"ט סימן ד

מתוך דבר הלכה ראיתי ואתבונן במי ששכח בתפלה בעשרת ימי תשובה זכרנו ומי כמוך ואינך ונזכר תיכף אחר שאמר בא"י אחר שהזכיר את השם, מה ועשה אותו הבן ולא יחטא דמי נימא דיסיים הברכה ויזכיר שם קודם שיתחיל בברכה שלאחריה כמ"ש מרן בש"ע סי' קי"ד וקכ"ב, או"ד דיותר טוב לומר שם למדני חקיך ויזכיר שם מה ששכח ושוב יחתום הברכה, או"ד דלא יעשה כן לא זה ולא זה אלא דיחתום ויתחיל בברכה שלאחריה ולא יזכיר כלל דקי"ל דבכל אלו א"מ, וספק זה יש להסתפק ג"כ בברכת נחם דט"ב

דהנה אף שלכאורה נר' דמילתא כדנא אינה צריכה לפנים דמילתא דפשיטה הוא דלא יזכיר כלל לפי מ"ש מרן בשלחן ערוך סי' רצ"ד סעי' ד' דבמקום שאמרו שאינו חוזר להתפלל מיד כשסיים הברכה אין לו לחזור אעפ"י שלא פתח בברכה שלאחריה וכ"כ עוד שם בסעי' שאחר זה ע"ש, וכן פסק מור"ם בפרוש לענין זכרנו בסו' תקפ"ב ע"ש, ואין לומר דלא מכרע מדברי מרן דאפשר דע"כ לח קאמר מרן אלא דלא יחזור לתחלת הברכה ומשום ברכה שא"צ, אבל להזכיר בין ברכה לברכה ש"ד ואין בזה משום הפסק, דומיא למ"ש מרן שם לענין יעו"י דהא ליתא דמלבד דמפו' במג"א שם סק"א דבלילה דא"מ לא מצי למעבד הכי וכבר מפו' יוצא כן מדברי מרן בב"י סי' קי"ד דאין להזכיר ג"כ בין ברכה לברכה ע"ש וגם נר' דאין לסיים שם אחר שאמ' בא"ו למדני חקיך דכיון דהוא מדברים דאינו חוזר הוי הפסק וכדמשמע כן ממ"ש מרן בסי' תרפ"ב לענין עה"נ דאם נזכר. באותה ברכה כ"ז שלא הזכיר את השם אפי' נזכר בין אתה להשם דחוזר ע"ש, ומינה דאם כבר הזכיר את השם דשוב אין תקנה לאומרו, ולפי"ז נר' דשוב אין כאן מקום להסתפק כלל

, אמנם נר' דעכ"ז עדיין יש להסתפק וכמו שאבאר דהנה מקור דברי מרן דפסק כן הוא ממ"ש הרא"ש בפ' ת"ה וה"ד הטור שם בסי' רצ"ד וז"ל בקיצור דכל אותן שא"מ כגון עה"נ וכו' דסיים אותה ברכה אע"פ שלא פתח בברכה שלאחריה דלא וחזור ואם יחזור הוי ברכה לבעלה וע"ז הביא מ"ש הג' הר"א דכל שלא פתח בברכה שלאחריה לא חשיב טעות וחייב לחזור והביא ראיה מפ' ג' שאכלו ודומיה דהתם ה"נ יחזור לראש הברכה והרא"ש דחה ראיתו דל"ד דהתם שאני דליכא משום הפסק, אבל הכא אם יחזור לראש אותה ברכה בדבר שאין לו לחזור הוי הפסק עשד"ב

ואיכא לעיוני בדברי הרא"ש במאי דס"ל דאינו חוזר דנראה דבטעמו של דבר ארכביה אתרי רכשי דבתחי' כתב דההקפדה הוא משום דגורם ברכה שא"צ ונ"מ דאם אינו חוזר לתחי' הברכה אלא דמזכיר בין ברכה לברכה דש"ד, ואלו לפי טעם האחרון דאיכא משום הפסק שלא לצורך לפי טעם זה גם להזכיר בין ברכה לב' אין להפסיק ותו חזיתיה להרב"י דעמד מתמיה ע"ד הרא"ש דהן נסתר מחמתו ממ"ש כאן בפ' ת"ה למ"ש איהו גופיה בפ"ק דתענית