שו"ת מהר"ש אלפנדרי כג

דרובא הסו' דשרי ותו דמה שצירף ג"כ לר"ה וכו' עם ס' האיכא מרבנן עמו הסליחה

והן קדם אני אביא מה שעמדתי בד' הראשונים לישב דבריהם מראשית כזאת בתחי' למודי בענין זה ויען לא נצרכה אלא לפלפולא בעלמא לא כתבתיו בקונ' הא' לאהבת הקיצור וסמכתי על המעיין והן עתה צריך אני למודעי, דהנה ס' ר"ה ור"ח לפי מ"ש הראשונים בשמם התו' בפ' א"ע והמר' שם ובתוס' ריה"ח שם הוא דבפי' כת' דהא דאל ישאל אדם צר' ה"ד ביחיד וכ"כ הרא"ש בפסקיו ותוספותיו ע"ש ר"ח ע"ש וכ"כ הטור בסי' תקפ"ב ע"ש רב' האיי ומדבריהם ז"ל הוכיחו הראשו' הנ"ל דשרי לומר זכרנו וקרוב"ץ והוק' לי ע"ד דלפי מה שהביא הרשב"א מד' רבי' האיי שם בחי' מתבאר יוצא דמ"ש רבי' האי לחלק בהכי ה"ד לענין ג"א אבל לגבי ג"ר לא וא"כ ק' ע"ד הראשוני' הנ"ל דאיך הוכיחו מד' ר"ה דש"ד לומר זכרנו וקרוב"ץ וביותר ק' ע"ד הטור בסי' תקפ"ב דכת' כן בפי' ע"ש ר"ה ע"ש וביותר יגדל התימה ע"ד הגמ"י פ"ו מה"ת והשה"ל הלכות תפילה דהגמ"י שם בראש דבריו הביא למ"ש ר"ה ור"ח דהא דאל ישאל אדם ה"ד ביחיד ושע"כ נהגו לומר זכרנו וקרוב"ץ ושוב הביא עוד אמנם על הקרוב"ץ שבג"ר כת' ר"ח דל"ש עבדי ע"ש וכן השה"ל שם כת' משם ר"ח דשאלות הציבור כגון זכרנו דשרי דהא דאל ישאל אדם ה"ד ביחיד ושוב כת' שם וז"ל ועוד מצאתי לר"ח שם דאסיר לכל מאן דמשני או מוסיף בג"ר וכו' ואלו החזנים שמניחים מטבע הברכות ואומר' הקרוב"ץ ל"ש עבדי ע"כ ודברי' צריכים ביאור דקשיא רישא אסיפא ולכן אמרתי דבהכרח צ"ל דהגם דר"ח ור"ה הם מפרשי' בכונת הש"ס דה"ד ביחיד מ"מ ס"ל לר"ה דבג"ר אין מקום לשאול לא צ"י ולא צ"ר דאינו מענין הברכה ומ"ה אין לומר לא זכרנו ולא קרוב"ץ וגם ר"ח ס"ל דהגם דבצרכי רבים שרי בין בג"ר בין בג"א ומ"ה ש"ד לומר זכרנו מ"מ קרוב"ץ אין לומר מטעמי אחריני או משום דקרוב"ץ לא הוי צ"ר וכמ"ש החו"י סי' רל"ח ע"ש או משום דנר' דאינו מתוך הברכה אלא דעוקר נוסח הברכה וכמו שכ"ן מד' ר"ח שהביא השה"ל והראשו' הנ"ל דכת' אחר דברי ר"ה ור"ח שע"כ נהגו לומר זכרנו וקרוב"ץ אין כונתם לומר דאינהו ס"ל הכי אלא ר"ל דעפ"י אותו הפי' נהגו לומר כן ולא הוי היפך הש"ס אבל אכתי קשה להטור ממ"ש משם ר"ה בסי' תקפ"ב ואגב אומר דמ"ש הרב"י שם ע"ד הטור שהביא בה"ג דלא מצא בשו"מ לא ירדתי לסוף דעתו דהלא דברי הבה"ג הנה הנם בסי' כ"ה וה"ד ג"כ. הרשב"א בפ' א"ע בחי' וכבר הזכיר לדברי הרשב"א גופיה הרב"י בסי' קי"ב

נמצא דר"ה ור"ח קיימי בשי' רוב הראשו' דמ"ש בש"ס דאל ישאל אדם ה"ד ביחיד ופליגי ע"ס האיכא רבנן שהביא הבה"ג דס"ל דל"ש יחיד ול"ש צבור וגם ס' הר"ש שהביא הגמ"י מבואר שם דל"פ ע"ש רוב הראש' אלא דמט|עם אחר אתי עלה וא"כ גם בדבריהם בהכרח צ"ל דבתפי' י"ח ליכא משום מ"ש דבמקום שאמר"ל אר"ל ומ"ה פסק הטור בסי' בק"י דבצ"ר שרי כשי' רובא דרובא דקמאי ובתראי וכ"פ בסי' תקפ"ב ועפ"י הבאר דברי בקונ' הא' מדוקדקי' היטב דכל עצמנו לא באנו אלא לומר דהטור ז"ל עם שנר' לו דוחק פי' של ר"ת במ"ש בפי' דמתני' דבמקום שא"ל וכו' עכ"ז לענין תפי' י"ח הוצרך לומר דליתא בהך כללא מתוך הפי' הראשוני' בהא דאל ישאל אדם צ"ר ותו לא אלא דהאמת אגיד דגם בקרוב"ץ דנר' דדעת הטור הוא דשרי מדינא וכס' התו' ור"ת וריה"ח והמר' וכמה מהראשו' שה"ד הגמ"י והשה"ל ע"ש ומ"ג שאביו הרא"ש קאי כוותייהו וא"ס שגם הטור לא חייש לס' ר"ח ור"ש ולבי אומר לי דגם מרן שכת' דאין לומר הפיוטים ולא קרוב"ץ אינו משום שחושש לס' ר"ח ור"ש לחודיה הוא וכמו שנר' כן מהבאר