שו"ת מהר"ש אלפנדרי ריב

וצריך ט"א אמנם ראיתי להרב המאירי ז"ל שכתב וז"ל כת' בתוס' שכל שיש שפחה ישראלית או שמש ישראל בבית ולשין עיסה ותורמין חלה ברשות בעה"ב צריכים ליטול רשות בשעת גילגול ואין רשות שקודם גילגול מהני שהרי קודם גילגול אף היא אינה וכולה לתרום וכל שאין היא יכולה לתרום אף שליח נמי לא מצי משוי ולפי דרכך למדת שאשתו של אדם מיהא תורמת או מתרמת שלא ברשות בעלה וכן הדבר מתברר ביבמות פרק יש מותרת במעשר ראשון מדכתיב גביה אתם וביתכם והוא הדין לשאר מעשרות ובתרו' ובחלות הנה מבואר דהבין דהתו' חולקים ע"ד ר"ת וס"ל דבעי' דוקא שיטול רשות בשעת הגילגול ומכאן נר' דלא כמ"ש התה"ד שכת' וז"ל ואפי' אין כאן חשש קלקול העיסה אמר' דזכות הוא כיון דרגילות הוא לפעמים שבע"ה נותנת רשות למשרתת להפריש חלה אפילו בפניה ע"כ

וע"ע במרדכי חולין פ' כ"ה סי' תרפ"ט דכתב וז"ל המפריש חלה צריך ליטול רשות והתלמידים שהם כמו אורחים יכו"ל לבע"ה להפריש מכל עיסות שיהיו לו ואפילו מאותו שיקנה אח"כ וא"צ ליטול רשות בכל פעם ופעם, אשה יכולה לומר לחברתה קחי חלה כלומר קחי קמח ולושי עוגות להפריש לי חלה אעפ"י שבשעת הציוי היה קמח ולא היתה ראויה לחלה והמפריש חלתו קמח לא עשה ולא כלום וכמ"ש בפ"ב דנזיר ע"כ וע"ע במ"ש הרב"א בנזיר שם מתוס' הרא"ש ומשם הר' עזריאל ובס' אור זרוע סי' רכ"א דל"ד ובמ"ש הר' מש"ל רפ"ד מ"ה תרו' ובתשו' דשיכי לס' זרעים דקמ"ה ויש להרחיב הדבור בזה לעת הצורך כי אין צורך בנ"ד ולא כתבתי כ"א רק מה שמפורש בהם דגם בהפרשת תו"מ וחלה דכל מלתא דלמ"ע אינו יכול למרום השליח דהגם שכ"ז הוא דברים פשוטים ודלא כמו שלמד כת"ר מתה"ד דהא ודאי ליתא ובכן בנ"ד אפי' אי מנוהו שליח מקודם למה שיקנו אח"כ שיפריש בעדם אינו מועיל משום דבעי' שיעשה שליח להפריש בעת שהפירות הם אצלו וברשותו ונמצא דגם מהצד אסור להפריש וגם בדיעבד לא עשה כלום דעלה על דעתי לומר דאע"ג דבעלמא הדין כן הכא שאני דמצי למנות שליח ואף דלמ"ע השתא משום דלא אמרו כן אלא בתורם משל בעל הכרי אבל הכא שתורם משלו הרי פסק הרמב"ם דלא בעי' שיפריש מדעת בעל ואע"ג דאבע"ל בנדרים ד' ל"ו ולא אפשיטא הרי כת' הרשב"א והרמב"ן והריטב"א דנפשטא הבעיא ממ"ש פ"ק דבכורות דפודה פע"ח ש"ח דפדוי וע"ש במ"ל וא"כ פודה משלו על ש"ח לא בעי שיהא מדעתו אע"ג דאכתי מדין שליחות הוא י"ל דאע"ג דבעת שאומר לו שיפריש בשבילו לא מצו עביד מ"מ מהני מה שמפריש ומהתי' על כת"ר דטרח להביא ממ"ש הר' מש"ל על תה"ד דלא דמי כלל והי"ל בפשיטות מזה שהוא ראיה גדולה דאע"ג דבעת שליחות הבע"ד לא מצי עביד דמהני השליחות אמנם בקושטא הא נמי ליתא משום דהך מלתא דכשהוא משלו ע"ש דל"ב שיהא מדעתו אינו מוסכם ורבים חולקים וס"ל דלא אפשי' בעיין ויש להחמיר בתו' משלו דבעינן דוקא שיהא בשליחות גמור ומדעתיה דבע"ה כדיראה הרואה לרבותי' בתוס' בפ"ק דבכורות בדין פודה פט"ח ש"ח גם הרב המאירי בחי' לנדרים דל"ו כת' וז"ל שלא הוברר יפה בגמ' אם התו' משלו על חבירו צריך דעת או לא עד שהרבה מן הפוס' הניחוה בספק ומחמירין בה ע"כ הרי דגם בתורם משלו על ש"ח רבותי' התוס' ורבים ס"ל דבעי' שליחות גמור ומדעתיה של בע"ה ולדעתם אי בעת השליחות לא מצו עביד לא בצי משוה שליחו כיון שכן יש להחמיר וכמו שהעלתי במ"א דאף למ"ע בתרו' בזה"ז דר' יש להחמיר בס' משום דעיקרו מהתו' ושכ"כ הראשו' ז"ל והדברים ארוכים ואכמ"ל

ועוד דאף אם נאמר בדברי הסו' דבתו' משלו על ש"ח ל"ב דעתו של בע"ה מ"מ הכא לא מהני משום דגם בעת שהוא תורם על אנשים