שו"ת מהר"ש אלפנדרי ריא

לא בעי' שיהיה שליח ולדון מזה דיכול אחר לתקן כריו של בע"ד אף דהבע"ד לא מצי משוה שליח ונראה דאגב טירדיה לא עמד בשורשן של דברים ואף לא בדברי התה"ד במקומם ואפי' בדברי מור"ם בהגה שה"ד ומ"ש האחרו' הט"ז וש"ך והא לך תשו' התה"ד שנ"ד היה שבעלת הבית הלכה לחוץ אחר שלשה העיסה ולא חזרה להפריש חלה ומפני זה תתקלקל העיסה ולכן רוצה המשרתת להפריש והשיב הרב דאע"ג דלענין תרומה בענין שליחות מאתם גם אתם כיון דזכות הוא לה שמתקלקלת העיסה הא קי"ל דזכיה מטעם שליחות אתרבי דכתב הר' דאע"ג דבעי שליחות מדעת דהכא חשוב כאילו עשאו שליח והוי דומיא דאתם בעת ההפרשה דאנן סהדי דאי הוה הוא ניח"ל ומזה זמן רב עמדתי ע"ד הרב דכתב דאף דבעי' שליחו' מדעת דאם ניח"ל דהוי שליח דנרגש מההיא דפ"ק דחולין דאע"ג דידע האי בעידנא דתרם דניח"ל דהוי תורם שלא מדעת ולא הוי תרומה וע"ז כת' דדוקא התם בתרו' שאני די"ל דדעת בע"ה דיתרום שלוחו משום דידע ומכיר באיזה מדה רגיל בע"ה משא"כ בחלה בזה"ז דהכל שוים ע"ש דמדברי הרשב"א אין נראה כן מדכת' הרב להוכיח דשליחות לאו מדין דניח"ל אלא גזירת הכתוב הוא דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם ממ"ש דהאומר לחבירו צא ותרום והלך ומצאו תרום דדילמא איניש אחרינא ואע"ג דניח"ל וגם זכורני דראיתי להרב קצות החושן בסי' רמ"ג דדחה למ"ש התה"ד משום מ"ש הרשב"א דהפרשת תרו' אין בזה משום זכות אלא ניחא בעלמא ולא אמרי' זכין לאדם אלא במה שיש זכות וכו' ובאתי לכלל ישוב דכוונת הר' הוא משום דהוי אומדנא דמוכח דניח"ל והוי כגילוי דעת בעת ההפרשה ועשיתי סמוכות לדבריו ממ"ש הראשונים בגילוי דעת סגי ואם דלא סמך ע"מ שיש חשש קלקול וכבר כת' מן הפוס' שפוסקי' ב' טעמים הוא מפני שאינו סומך על טעם אחד ועמ"ש הב"ח סי' שכ"ח וש"ך ס"ק ה ואכמ"ל ומ"מ הדבר ברור דמ"ש התה"ד דמהני בנ"ד הוא דוקא משום שבעלת העיסה היתה יכולה להפריש באותה שעה ולכן גם המשרתת הוי כאילו נתנה רשות בשעה שהפרישה אבל אם הוא קודם שבא לרשותו אז ודאי לא מהני אפי' עשאו שליח בפי' מקודם דקי"ל בכל דוכתא דכל דלא מצי עביד לא משוי שליח ובכן בנ"ד אף אם עושין הבע"ב להח' הזה שליח בפי' שיפריש לכל מה שיקנו השליחות בטל ולא מהני הגילוי דעת שמקודם ואפילו שהדבר ברור ופשוט דגם בהפרשת תרומה וחלה אמרינן כל דלא מצי עביד לא משוי שליח דמ"ש אומר ג"כ דכבר הדבר מפו' בדברי הראשו' בפרעות גם לענין תרומה וחלה וכדיראה הרואה לרבו' בעלי התו' בפ' הריני נזיר ד"ב ע"א ד"ה באשה וז"ל וא"ת והא מעשים בכל יום שהאשה אומרת לחברתה לושי לי קמח והפרישי לי חלה וכן התלמידים וכו' ואיך נעשה שליח בדבר הזה הא בשעה שעושה אותה שליחות לא היתה יכולה בעצמה להפריש חלה מקמח זה שאינו ב"ח וכו' ואומר ר"ת דיש בידה להביא עיסא מגולגלת ולומר עיסה זו תהא חלה על קמח לכשיהיה נילוש ודברים שבידה קיימים ואין זה שלא ב"ל כיון שבידה ללוש ולגלגל העיסה קרוי שפיר דבר שבא לעולם וכו' ומ"מ בהאי טעמא לחודיה לא סגי לן למימר דמצי למיעבד שליח כאן כיון דבידו ללוש ולגלגל מדאמר פרק ר"ג דנ"ב האומר לחבירו כתוב גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה הרי זה גט מפני שבידו לגרשה מיהא אם ירצה ובעי התם ליבמתו מהו ומאי קא מיבעיא ליה והא בידו לבא עליה ולגרשה אלא ודאי כון דהשתא לא מצי לגרשה לא מצי משוה שליח כיון דמחוסר מעשה לבא עליה הכא נמי כיון דהשתא לא מצי להפריש אינו קרוי בידו מה שבידו ללוש ולגלגל לענין זה שיכול לעשות שליח כיון דמחוסר לישא וגלגול עכ"ל והיה נראה לע"ד דהתו' אינם חלוקים ע"ד ר"ת בעיקר ההיתר אלא דהתו' כת' דמטעם הזה לבד אינו מספיק