שו"ת מהר"ש אלפנדרי רי

מכל מיני פירות הוא ג"כ שלא כדין לפי"ד בשאלה שהוא על טבל דמאי ומע"כ לא הרגיש בזה וגם מדקפיד ליקח טבל ודאי על טבל דמאי נראה שהחכם ההוא אינו בקי בדיני תו"מ וגם נראה דלא טוב עושה מ"ש בשאלה דהוא מפריש מכל מיני פירות וירקות לפי האומד כמה שיאכלו דשמא לא קנה מאותו המין ונשאר בטבל ואסיר. וגם יש לתמוה על כת"ר איך נחה דעתו במה שהוא אומר שהוא מפריש בכל בוקר לפי האומד כמה שיאכלו בכל יום דזה דבר דלא אפשר שיכול לשער באומד על כמה מאות אנשים ושלפעמים יבואו להם איזה אורחים שהאדם עצמו לא יוכל לידע מקודם איזה פעם שיעור מה שיקנה, והרי אמרו במס' ערובין דל"ב ע"א דהאומר לחבירו צא ולקוט לך תאנים מתאנתי דמעשרן ודאי מפני שאין ספק לומר שמא בע"ה מעשר עליהם ממ"א דהא לא ידע כמה ליקט ע"כ הרי דאין אפי' ספק לומר דשמא עשר באומד מה שיוכל להיות שילקט ולכן עכ"פ יהיה דמאי משום דזה אי אפשר לשער ואף שהתאנה והאיש לפניו וא"כ כ"ש בנ"ד דאי איפשר לכוין ולעמוד מה שצריך לתרום תרו"ג ע"כ וכ"ש לפי מ"ש הראב"ד והנמשכים אחריו הלבוש וש"ך הט' שצריך מוקף בתרו"ג ומה גם דאעיקרא דמלתא הרי קי"ל דאין מפריש תו"מ מאומד

נמצ"ל דמכל הט' הנ"ל לא טוב עושה הח' הזה ואף אי לא היה כ"א רק משום שהוא שלא מן המוקף לבד ואת זה אגיד דעלה במחשבה להליץ דבנ"ד לא בעי מוקף לפי מ"ש כת"ר בשאלה דנ"ד הוא דמאי וא"כ הוא הרי כת' בס' לא נודע שמו בפ"ק דקידושין בעובדא דר"ג דיש מי שאומר דדמאי הוא ולכך לא חש ר"ג אם הפריש שלא מה"מ ע"ש האמנם הא ודאי ליתא דמלבד דראשו' חולקים וכמש"ל דגם בתרומת מעשר דמאי בעי מן המוקף כמתבאר ממ"ש התו' פ"ק דחולין ע"ש ר"ת דר"מ שאכל עלה של ירק בב"ש דדמאי היה וכ"כ בע"ז דכ"ח ע"ב ד"ה בצר ע"ש וכ"כ הר"ש והרא"ש בפיה"מ פ"ק דדמאי מ"ג ע"ש וכבר כת' בזה במ"א ועוד דבנ"ד דודאי מ"ש שהוא דמאי הוא לשון מושאל וכונתו שהוא ספ' דבדמאי א"ץ להפריש תרו"ג ובכן מ"ש כת"ר דיש מסתובבים על החניות להפריש תו"מ ואעפי"כ נשאר תמיד השוק דמאי כונתו הוא דאינם מתקנים כראוי ולכן יש ספק בדבר לפי"ד והוא מגרע גרע מדמאי משום דבדמאי לא יש חשש על תרו"ג וגם על תרו"מ רוב עמי הארץ מעשרין הם משא"כ בנ"ד

והנה לא ראיתי להאריך עוד מפני שכל מ"ש לא נצרכא אלא להשיב ע"ד ולהתלמד במ"א אבל בנ"ד הח' הזה השליח לא עושה כלום משום דקי"ל דאם הוא שליח להפריש ע"ד שאינו בעו' אף אם הפריש בעת שהוא בא לעולם שלא עשה כלום מפני ששליחותו בטל וכ"ש וק"ו אם הפריש על טבל שלא בא לעולם ואח"כ בא לעולם שאף הבע"ד עצמו לא עשה כלום והוא טבל גמור ולכן מאי דפשיט"ל לכתר"ן דבהפרשת תרומה דלא בעי' שליחות כמ"ש הה"ד סי' קפ"ח ה"ד המ"ל רפ"ד מה' בכורות והא ודאי שגיאה גדולה ועמו הסליחה דודאי בהפרשת תרומה בעי' שיהא ראוי לשליחות כמ"ש אתם גם אתם לרבות שלוחכם שיהא בר שליחות ומשם למדים שלוחו של אדם כמותו ושיהא השליח בר שליחות ומדעתו של בע"ד שעשאו שליח בפירוש וכתב הרשב"א בחי' לפ"ד דנדרים בההוא דאבעי"ל בתורם משלו על של חברו וז"ל ק"ל דהא שליחות לאו מדין דניח"ל או לא ניח"ל, אלא גזירת הכתוב היא דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם וכו' ותדע לך שהרי האומר לחבירו צא ותרום לי והלך ומצאו תרום אמרי' רפ"ק דחולין שאינו תרום דדילמא גברא אחרינא שמע ואזל ותרם ורחמנא אמר אף שלוחכם לדעתכם ואע"ג דהתם ניח"ל שיתקן את כריו ע"כ וא"כ איך יעלה בדעת ואפי' במחשבה דהתה"ד ס"ל דבתרו'