שו"ת מהר"ש אלפנדרי רט

מכל אחד ואחד ודוק כי קיצרתי וגם דבדעת רש"י יש מפרשים דל"ק כי אם רק בתרו' מעשר ע' בחי' הרמב"ן גיטין ופנ"י ואף שהרד"א בקונ' דצ"ט רצה להכריע שכ"ה ג"כ דעת רש"י דהוי דאורייתא ושכן נראה ממ"ש בסוטה דל"א אלא שחזר בו ממ"ש פ"ק דחולין הרואה בספרי רבני האחרונים שכת' גם משם לא מוכח מידי משום דשם כבר הופרש תרומה גדולה אף אם הוא חו"ל ולא היה לחוש כי אם רק לתרומה גדולה אם הוא ארץ ישראל ובשגם שהוא בתרומת ירק ודו"ק כי קיצרתי דאין לי פנאי וגם נ"ל דגם לרש"י דבעי דוקא שיהא התרומה סמוך לטבל הא לא"ה לא מהני ואף שאין לחוש שמא אותה שעה אינה בעין וה"ק משום דשמא בפעם אחר יבא לתרום כשאינו בעין ולכן הצריכו שצריך תמיד שיהא סמוך וזה מדוקדק בלשון רש"י דכתב וז"ל מוקף סמוך כמו אין מקיפין ב' חביות דאסור לחבר לומר תבואה שיש וכו' ע"ש דנראה כסותר עצמו בדבור אחד מרישא לסיפא ועל פי האמור אתי שפיר דגם הוא ס"ל דמפני החשש הצריכו חז"ל לעולם דבעינן מוקף שהוא סמוך שלפי"ז לא קשה ממתני' דמע"ב וגם לא הק' ע"ד המפרשים ממתני' הלזו ונמצא דמלבד דהט' שכתב רש"י ז"ל אפי' היה מפורש בדבריו דאף לתרומה גדולה מ"מ כל הפוס' חולקים עליו ולא מצינו לו חבר ועוד זאת אינו ברור דכ"כ גם לתרומה גדולה ושם יש לומר דגם לדעתו שאף בתרו' מעשר דבעי עכ"פ שיהא סמוך הטבל עם המעשר דוקא מחשש שמא יבא לתרום כשאינו בעין וכדכתיבנא ודלא כמ"ש כת"ר

גם מ"ש עוד דהיכא שהתרו' ביד המפריש שהחשש הוא מפני התרו' ותרו"מ הניתן לכהן ישארו בטבלם כעת אין לחוש שהוא לשרפה זתו"ד אלא שדבריו באו מעורבים ומבולבלים ויש בהם מן הגמגום ולא ידעתי למה הוצרך לכך בנ"ד כיון שמה שמפריש הוא לפי האומד מה שיאכל בכל יום לפי"ד שמועיל לדעת רש"י ואם כונתו לומר שגם בעלמא יוכל לתרום על הטבל שבמקום אחר ואין לחוש אף אם נאבד ואינו בעין בעת ההפרשה לפי דעתו דמועיל ומלבד דכבר כתיבנא דהא ליתא גם לסברתו נמי הא ליתא דגם ע"כ דעומד לשריפה אסור לעשות כמו מקודם וכדאשכחן במ"ש דאין להפריש מן החיוב טל הפטור ופסקו כן הפוס' שכן הדין גם בזה"ז דעומד לשריפה ואם תרם אין תרומתו תרו' ופ' הרמב"ם בפ"ה מהתו' הי"ב דודאי אסור לעשות כן גם בזה"ז וגם מאי דקי"ל דאין מפרישין מדבר שחייובו מהתו' על דר' שהוא גם בזה"ז וכבר מזה זמן רב עמדתי ע"ד הרב מוהר"א עזריאל בתשו' כי באה בס"ה שמחת יו"ט סי' ב' דכת' דבשלמא לתרום מן החיוב על הפטור דאין תרו' תרומה ודאי דגם בזה"ז כן אבל בתורם מן החיוב על דבר שחיובו רק מדר' דתרו' תרו' ולא תאכל עד שיוציא תרו"מ בזה"ז דלאיבוד אזלא יוציא וישליכהו ארצה וכבר בא חכם ויפה אמר חנן הרב מוהריט"א בסי' ג' והשיב וז"ל דכיון דבזמן שהתרו' ניתנה לכהן לכתחי' לא יפריש מחיוב דאוריתא על דר' אף בזה"ז דלאיבוד אזלא לא פלוג רבנן ולכתחי' אסור להפריש מחיוב דאוריתא לחיוב דרבנן ע"כ ודברי הרב נכונים ולא זו בלבד שדעת הרבה מרבני אחרונים מתבאר כן וע"ש בנדון ההוא וגם בנדונים אחרים וכן מפורש יוצא מתשו' מהר"ם ב"ב הארוכות סי' ש"ט וסי' קכ"ג וע"ש דאפי' חד מדר' על תרי מדר' דמחזי כמו מן החיוב על הפטור ואסור גם בזה"ז עש"ד וכן כתבתי ג"כ מגדולים אחרים אשר לפי"ז י"ל מ"ש הלבוש וש"ך דמאי דבעי' בתרו"ג מן המוקף הוא מפני שהוא מאומד דע"כ ליתא וכמו שהק' הדגמ"ר דלק"מ משום דאף דנתבטל הט' בעי מוקף כמו מקודם אלא דזוהי שק' דזהו ס' הראב"ד ויחידאה היא ואכמ"ל מאפס הפנאי וגם נשאתי ונתתי במ"ש הראשונים דדבר שנאסר אף אי נתבטל הטעם דאסור והארכתי הרבה. ובכן גם מ"ש בשאלה דלוקח טבל ודאי