שו"ת מהר"ש אלפנדרי רג

בביצה דכ"א וכ"ב בהגהות דרישה וה"ד הר' ב"ד שם דאמרו שם בגמרא האומר הרני נזיר ואגלח ממעות מעשר ה"ד נזיר ואינו מגלח ממעות מעשר ע"ש ונר' דאף דלפי מ"ש משם מהר"ם בתשו' הנ"ל אינו דומה ממש מעשר כספים למעש' דמעשר כספים אינו חייב כ"א משום מנהג מ"מ יש לדמות דמאחר שכבר נהגו וחשיב כנדר וצריך ליתן לעניים ואם לא נתן לעניים הוי גוזל לעניים לכן אם ירצה לצאת חובתו המצוה שמתחייב הוא עצמו בממון מעשר כספים שהוא של עניים אינו רשאי אף שהוא חולין לפי שצריך לעשות המצוה מממונו ולא ממון מעשר כספים שהוא של עניים ונפקא מינה לפי"ז שאף שפי' בשעת שנדר לעשות המצוה שלא יעשה כ"א ממעות מעשר כספים דמ"מ חייב ג"כ לעשות אותה המצוה מממון שלו אלא דיש לדחות ולומר דאם מה שנדר לעשות מצוה שאינה חייבת בה העו' ממעות מעשר כספים דאף שאינו רשאי מפני דהוי גוזל את העניים וצריך ליתן לעניים דוקא דמ"מ לא יהא חייב לעשות אותה מצוה משום דהוי כנדרי טעות דלא נדר רק בחושבו שהיה יכו"ל ואינו דומה למ"ש בש"ס דהוי נזיר ואינו מגלח ממטות מעשר משום דהתם כיון להיות נזיר ומ"ה צריך לגלח מן החולין בע"כ אבל הכא עיקר הנדר היה בטעות ומה גם דאעיקרא דמילתא ראית בש"מ ביצה להרב"א דכת' שם וז"ל אעג"ב דפריש י"מ שאמר ע"מ שאצא דהו"ל מתנה ע"מ שכתוב דתנאי בטל ומעשה קיים וא"כ הא דבעא ר"ש מר"י דכוותא מי בשאמר ע"מ הוא ולא נהירא דאלו ט"מ אף הנדר בטל שלא נדר אלא עמ"כ והנדון שאמר ואצא י"ח שלא תלה וכו' וכבר ראיתי שפלפלו בזה הגאונים בתשו' הבית יצחק ולאפס פנאי איני יכו"ל הדיבור בזה כעת

וראיתי להג' ח"ס בחי"ד סי' רל"א דאחר שהביא דברי מהרי"ל ומ"ש הש"ך בשם מהר"ם הביא ג"כ מ"ש הבאר הגולה וכת' שם מ"ש כן הוא מפני דיליף כן מדברי הד"מ הנ"ל ושלפי"ז יש לומר דלא פליג מהרי"ל אדברי מהר"ם שבש"ך ודחה דבריו דאי אפשר לומר כן משום דבדברי מהרי"ל ה' ר"ה בתשו' סי' נ"ו כתב להדיא הט' משום דמעשר שייך לעניים ואיך יכול ליקח נרות בהכ"נ ממעות עניים אפי' לא יהיה חייב בהם בל"ה מ"מ איך יגזול עניים ולי אין לו בהמעות אלא טו"ה וכו' וסיים דבריו שם ומינה דאם בתחי' התנהגותו להפריש מעשר כספים התנה שיכו"ל ממנו דבר מצוה מודה מהרי"ל למור"ם שבש"ך ואין כאן מחלו' עכ"ל יעוש"ד: והנה ספרי מהרי"ל אינם מצ"א אמנם לפי מה שהעתיק הח"ס דבריו הם ממש כדברי תשו' מהר"ם הנ"ל דכת' שאחרי שהחזיקו לתתם לעניים אין לשנותם למצוה אחרת משום דנר' כגוזל לעניים וכו' ולא דמי להא דרפ"ק דערכין ישראל שהתנדב נר וכו' דש"ה דאידי ואידי מצוה לגבוה אבל מעות מע"כ כבר זכו בה עניים ע"י מנהג שנהגו כך כל הגולה ואין לשנות מעניים למצוה אחרת שאין לעניים צורך בהם ע"כ ולדידי מ"ש מהרי"ל כן הוא עפי"ד מהר"ם אלו ואלו הביט עין הג' ח"ס היה מקשה ע"ד הש"ך במה שהבין בדבריו דמהרי"ל חולק ע"ד מהר"ם ולא היה צריך לדחוק דמודה מוהרי"ל למהר"ם דאם בתחילת התנהגותו להפריש מע"כ התנה שיכו"ל ממנו דבר מצוה מודה מהרי"ל למהר"ם יעו"ש דודאי גם לדעת מהר"ם ז"ל אם מה שנותן המעות לאיזה מצוה בהמעות ההם לא יהיה תועלת לעניים מהם כ"א לדבר אחר אף שהוא לדבר מצוה אסור לדעתו דהוו גוזל את העניים שכבר זכו העניים במעשר מפני מה שנהגו בו ישראל ולא קאמר הר' דשרי כ"א משום דאותה מצוה נמי הוי צדקה לעניים ובזה גם מהרי"ל מודה דמ"ש מהרי"ל דאינו יכו"ל נרות לבהכ"נ ה"ט משום דאין זו צדקה לעניים דאין להם שום תועלת בזה ולזה מכוונים גם דברי מרן שבאקר"ו בתשו' הנ"ל שכת' דאם בהמעות שקונים המצוה יש תועלת לעניים