שו"ת מהר"ש אלפנדרי קצט

ולכן נר' ברור דכשאין שום דבר מכל זה כ"א שנדר לתת צדקה לעניים ידועים לצורך פרנסתם שאם ירצו לשנות מפני שיהנה זה שהיא עני ביותר או איזה סיבה הוי גוזל את העניים הראשונים ועי' ג"כ להרב מח"א שם שכ"כ כד' רי"ו

אשר לפי"ז יש להרגיש קצת ע"ד תשו' הרדב"ז שהביא הרב מח"א שם וכבר ציין דבריו הר' שיירי כנה"ג יו"ד סי' רנ"ח הגה"ט אות ג"ל דהיא בישנות סי' קל"ד וראיתו שם בדברי הרב שהביא שם דיש מי שכתב דלא קנה ראשון ויכו"ל לעני אחר וראייתו מהא דאמרינן בערכין האומר סלע זו לצדקה עד שלא באת ליד גבאי יכול לשנותה והר' דחה דבריו דאינה ראיה כלל דשאני התם דאומר סלע זו לצדקה סתם דאז יכו"ל אבל בנ"ד דאומר אתן לפלוני זכה אותו עני דאמירתו לו כמסירתו וכיון דאילו מסר לו אינו יכו"ל באמירה נמי לחוד אינו יכו"ל וכופין ליתן לו ע"כ וי"ל ע"ד דלמא לא הוכיח כן מדברי הרא"ש וה"ד רבה"ט כנ"ל

וביותר י"ל ע"ד הר' מח"ב שם שנרגש ממ"ש הטור דיכול לשנותה וכת' דאיירו בעניים שאינם ידועים ע"ש שהרדב"ז בעצמו כבר כתב כן וכן ראיתי להר' המוסמך מהרמ"ג בתשו' סי' קכ"ג שכתב בנ"ד שהקדיש הריוח המזדמן לעשות ישיבה למקום פ' מא"י אם יכולים המקדיש לשנות למקום אחר וז"ל דאם פי' לאותו פ' כבר חל הנדר ואינו יכול לשנות דהרי מצינו עני שגבו לו להשלים חסרונו והותירו ע"מ שהוא צריך הרי המותר שלו מותר עניים לעניים ומותר שבויים לאותו שבוי וכמ"ש הרמב"ם פ"ט מה' מעשר באופן כשפי' בפי' לא שאומר צדקה סתם וכו' עכ"ל וכ"כ ג"כ בפי' הגאון מהרי"ו סי' כ"ו והו"ד ג"כ בתשו' מהרי"ם סי' קצ"ח וז"ל דאפי' לר"ת דמתיר לשנות קופה ש"ץ לדבר הרשות מ"מ בהא מודה דאם גבו לעני זה דאין ליתן לעני אחר וכ"כ האשירי לסתור פי' ר"י הלוי דמביא ראיה דאין לשנות מהא דתנן במס' שקלים מותר עניים לעניים וכו' וע"ז כתב האשירי וז"ל או שבאו עניים הרבה דומייא דשבויים ובהא הוא דאמרינן מה שגבו לשמם דאין לשנות לעניים אחרים ע"ש וסיים האשירי דפסק כר"ת ואפ"ה סבר מה שגבו לעני זה דאין לשנו' לעני אחר וכ"כ הי"ד דאם באו עניים הרבה וגבי לשמם דאין לשנות לעניים אחרים אפי' לר"ת ע"כ ודבריו ברורים ומוכרחים כדכתיבנא וגדולה מזאת הוכיח הרב"א שם ממתני' דמותר המת ליורשיו דאם גבו לצורך תכריכי המת והותיר דנותנים המותר ליורשיו ואפי' הם עשירים אלמא כבר זכה בהם ושלו הוא להורישו לבניו כמו שיע"ש וכ"כ המרדכי פ' אעפ"י בשם ראבי"ה וע"ע במ"ש הר' מח"א ה' צדקה סי' ו' ולהר' חקי חיים בליקוט סי' ס"ו דק"ן שם בסו' ס"ז ולהר' פני אריה סי' מ"א ומ"ב ע"ש כי אין לי פנאי להרחיב הדיבור בזה כעת ולהביא עוד משם גדולי' אחרי' דס"ל היפך דברי הרב מהרש"י הנ"ל

ואפשר להליץ קצת בעד הר' מהרש"י דכ"כ דס"ל דכל אותן הגדולי' דס"ל דצריך ליתן לאיתו עני דוקא וכופין אותו ע"ז הוא לדעת הסוברי' דגם בהקדש עניי' אמרינן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכמ"ש הרדב"ז באותה תשו' מה"ט ע"ש דכתב דסי' הרשב"א אינה מחוורת וכל גאוני עולם ראשוני' ואחרוני' חלוקי' עליו ע"ש וכ"כ הרדב"ז שם בסי' קע"ג דבהקדש עניים כל גאוני עולם נחלקו עליו ומכללם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כולם הסכימו שאמירתו לעניים הרי הוא לגבוה ע"כ ומהרש"י דכ"כ הוא לדעת הרשב"א דס"ל דבהקדש עניים ל"א כמסירתו להדיוט וכ"כ להר' מ"מ חיו"ד ח"א סי' כ"ה ע"ש שם בס"ק פ' כתב ע"ד הש"ך דלמי שסוברי' דבעניי' ל"א אמירתו לגבוה וכו' די"ל דאינו חייב שבועה משום דלדידהו ליכא כ"א מדין נדר ואף נמי ע"י שאלה