שו"ת מהר"ש אלפנדרי קצח

דדין מחס"א דהוא פשוט גם שהוא בדבר שלב"ל. וראיתי להרשב"ש סי' של"ו ה"ד הרב מט"ש בסי' רמ"ט דכתב דנראה דמתנה מועטת דקנה נמי והצ"ע ודברו תימה הם שהוא היפך הש"ס דפ' הזהב ועי' ג"כ בחי' הרשב"א פר' כל הגט והפך דברי הראשונים ומהם כבר באו בתוך דברינו לעיל ואכמ"ל עוד דנראה ברור דליכא רק איסור גרידא ומ"מ אינו דבר קל דאיסור חמור הוא כדכתב בתשובת מהר"ם הנ"ל וע"ע במרדכי דמציעא סי' תנ"ה ובמהר"מ מינץ סי' ט"ל וסי' ק"ח וה"ד הרב כנה"ג ח"מ סי' ר"ד ע"ש

נמצי"ל דאם הורגלו לעשות איזה דבר ע"י איזה איש שמגיע לו תועלת אף שלא הוציאו בפיהם שתמיד יתנו להם גם עכ"ז העתיד לבוא כמו שפירש דבריהם ואם ירצו לשנות איכא איסור דמחס"א

אמנם כ"ז הוא כשהוא במתנה מוטעת שאינו לעניים ידועים אבל כשהוא לעניים המכירם דרגיל ליתן צדקותיו תמיד לעניים ידועים אז ודאי אינו יכול לחזור כיון דהוי נדר לכל הפחות וא"כ כיון דתמיד אלו הנודרים לשם קופת רמב"ה אינם נותנים צדקתם כ"א דוקא לאנשי עי"ק טבת"ו דכיון שהורגלו בכך הוי כמו שאמרו בפירוש שקבלו ע"ע שכל מה שיתנדבו לשם ר"מ שלא יתנו כ"א דוקא לאנשי עיה"ק הנז' ואינם יכולים לשנות לעיר אחרת, דאם במידי דלא הוי צדקה אמרו דאם נתן לאחר דעביד איסור משום דלא עמד בדיבורו הא ודאי דאינו יוצא נמי ידי נדרו כשיתן זה הצדקה שהיה רגיל ליתן לזה אם נתנה לאחר דהגם דכתב הרב מהרש"י דיכול לשנותו לעני אחר ה"ד הרב מח"א הל' צדקה סי' ז' אבל רבו כמו רבו החולקים וסוברים דאינו יוצא י"ח נדרו, דמלבד מה שהוכיח הרב מח"א שם ממ"ש המרדכי פ' הגוזל משם מהר"ם ומדברי הטח"מ סי' קכ"ה ושכ"כ הש"ך סי' פ"ז כן נראה ג"כ ממ"ש הרא"ש ה"ד העור סי' רנ"ו וז"ל ומיהו דוקא קופה ותמחוי שהוא דבר קבוע ואם יחסר להם יגבו פעם אחרת אבל אם אירע מקרה שהוצרכו לגבות לצורך כסות או שבאו עניים הרבה וגבו לשמם לא ישנו וכו' ולא אפי' לצורך עניים אחרים ע"כ ונראה ודאי דאפי' הנודר עצמו אינו יכול לשנות לעני אחר לפי שכבר זכה הראשון והיינו מתני' דקתני בפ"ב דשקלים מותר עניים לעניים ע"ש, ואף לדעת החולקים דאוקמוה לההיא דשקלים כשלא הוצרכו לשנות ומכללם הרב רב"י וה"ד בא"ז לרב"א פ"ק דבתרא שכתב דאם ראו לצורך שעה לשנות שאין להם ממקום אחר מבנים וכמו ששנו בירושלמי עלה דההיא מתניתין ואין ממחים ביד הפרנסים וכו' מלבד מה שהק' ע"ד שם ברב"א דהא תניא מותר המת ליורשיו אעפ"י שגבו לצורך תכריכי המת דוקא והותירו נותנים המותר ליורשיו ואפי' הם עשירים אלמא כבר זכו בהם לצורכו ושל מת הוא להורישו לבניו וא"כ היאך ישנו ואפילו הפרנסים והרי הם גוזלים את החיים ואת המתים ואפשר דכל מה שהגבאים גובים ע"ד הפרנסים הם גובים ומי שנתן ע"ד הוא נותן והרי זה כאילו התרו בשעה שהם גובים וכענין שאמר ר' אשי אנא אתנויי נמי לא צריכנא כיון דכל דאתי אדעתא דידי אתי מאי דבעינן עבידנא ע"כ דאלמא משו"ה הוא דיכול לשנות משום דהו"ל כמתנים בפי'

ועוד דכבר רב"י בעצמו כתב וה"ד שם הרב וז"ל ודוקא כשאין הפסד לעניים באותו שינוי שאם לא היו משנים לא היו מוסיפים בכך קצבתם לעניי העיר לפי שקצבה ידועה נותנים להם ואם ישנו מן הקופה לצרכי צבור כמו כן יחזרו ויגבו לצורך עניים כמנהגם לגבות להם קצבה הידועה להם אבל אם גבו לצורך עניים לפי שעה כגון שמטה ידם וכו' וגבו להם יותר מן הצריך ודאי אין להם לשנות אותו מותר וכו' ולהפסיד את העניים ע"כ: