שו"ת מהר"ש אלפנדרי קצז

מיגאש לפי הנראה לאו שמיה מתייא וגם דנפל ט"ס אלא שלאפס פנאי איני יכו"ל דלפום ריהטא נראה דס"ל דאם נותן מתנה מעות לדבר שאינו ברשו' דקאי במי שפרע אם קנה אח"כ

וראיתי להחק"ל במ"ב ח"מ סי' כ"ט שאחר שהביא דברי הרא"ש אלו דכ' ק"ב כתב וז"ל וע' ב"ב דס"ט גבי ארעא ודקל ברשב"ם והרמב"ם והמרדכי ושאר פוס' והרא"ש עצמו מכללם דאף דהוי דבר שלב"ל דל"ק איכא משום מחס"א וי"ל ע"כ. ונמצא לפי"ז דגם אלו הגאונים ס"ל כדברי מהר"ם ושלא כמו שנראה מדברי הרא"ש בתשו' הנ"ל וא"כ יש תימה ע"ד מהר"א הנז' מ"ב שלא נרגש מזה כלל

וראיתי לרמ"א בד"מ שהטיל שלום בין הרא"ש ומוהר"ם לענין שגם הרא"ש מודה למהר"ם דאסור לכתחילה וה"ד בש"ך סק"ז ע"ש גם הרב מהראנ"ח בח"ב סי' ע' כ"כ והוכיח ממ"ש הרא"ש גופיה דאין לחייבו אם קדם אחר ואה"נ דאינו יכול לחזור לכתחילה ע"ש. וע' להרב אדמה"ק ח"ב בתשו' שבסו' הס' סוי ט' דה"ד מהראנ"ח אלו וכתב וכל דבריו אמו"ץ וברורים, ופשוטים לכל חכם עכ"ל

ויש לתמוה ע"ד כולם דלא נרגשו מתשו' אחרת של הרא"ש דסי' ק"ב שאין נראה כן. וכמו כן י"ל ע"ד השיורי כנה"ג שם דהוא הביא הך תשו' דהרא"ש וה"ד מהראנ"ח אלו ג"כ וגם תימה על דברי החק"ל שם דהביא הך תשו' דהרא"ש דנר' דגם הוא הבין כדכתי' בפשי' והק' ע"ד שגם מדבריו אין נר' כן ולא נרגש ממ"ש בד"מ ומהראנ"ח ואדמה"ק בדעת ואין נר' דמ"ש הר' בסו"ד די"ל דר"ל דאיכא אנפא לפרש גם בתשו' זו דס"ל דאסור לחזור משום דאיני רואה לנטות דרך ימין ושמאל דנר' משום דבנותן למול אפ' משום מחסיא

ולעד"ן לישב דברי הרא"ש לפי הנוסחא בדפוס שלפני שכתוב הנ"מ בדבר שלב"ל ודבר שיש בו ממש שאילו קונה לו קונה ק"ג וכו' ור"ל שאפי' בדבר שלב"ל כיון שעכ"פ הוא דבר שיש בו ממש ואיכא אנפא דקונה אפי בדבר שלב"ל כגון בלשון חיוב ואפי' בקנין לחוד מצינו להראשונים כמה חי' דינים דמהני בדבר שלב"ל כדכת' הריב"ש סי' שמ"ה בשם הגאונים דבשעת הנישואין קונה וגם כתב משם המרדכי פי"ן גבי מ"ש נכסי לסבתא שדעת רשב"ם דכשאומר לכשיבואו בעולם דקנה ע"ש. וכן יש חי' אחרים ומשו"ה יש בו משום מחס"א אבל בדבר שאין בו ממש שאינו תופס שים קנין בעולם גם משום מחס"א ליכא אבל אין נר' לומר משום דהתם איכא נתינת מעות אבל בדליכא מעות דס"ל דבכל דבר שלב"ל דליכא משום מחס"א כיון דאעיקרא מ"ש דדברים יש בהם משום מחס"א הוא דוקא בדברים בעלמא שיעמוד בדבורו מהיכא תיתי לחלק כן בדעתו דס"ל הכי וגם דנראה דמסתמיות הש"ס וכל הפוסקים שכתבו דבמתנה מועטת דיש בו משום מחס"א משמע אפילו בדבר שאינו ברשותו ולפי מאי דכתיבנא ניחא, ועי' למהראנ"ח שה"ד פיה"מ להרמב"ם שהוא מפרש מ"ש דמו"ע עבי"ש מכ"ח דהוא מפני מה שמרויח הפת וכתב דה"ט מפני דהוי כמכירי כהונה

ואיך שיהיה אף אם יש להסתפק כשהוא בדברים בעלמא בדבר שלב"ל מלבד דאנן קי"ל כשיטת כהפ"ו דיש ויש ומה גם דמר"ן ב"י בח"מ סי' ר"ט ה"ד בל"ש חולק וגם הביא לדברי הרא"ש בפסקיו שנראה כן, ועוד דב"ד מכירין שעשו מעשה בפועל כמה פעמים פשיטא ודאי דיש משום מחס"א ואסור לחזור דודאי סמכא דעתייהו שלא יחזרו בהם אחר שהחזיקו בו מכמה שנים וכמ"ש שם הר' אדמ"ק אפי' לענין מוהל וכ"ש וק"ו שמה שהחזיקו כן עפ"י גזרת הרבנים לקדושים אשר בארץ וע"ע להרב מהריט"ץ סי' רפ"ד דמפורש יוצא מדבריו