שו"ת מהר"ש אלפנדרי קצו

ולא אפשר לשום פוסק ומפרש שיאמר דהוי מתנות כהונה מתנה מרובה

וכ"ת דהרי מהר"י מינ"ץ יאמר דאעג"ב דבש"ס שאמרו הכי נמי מסתברא דהוא מוכרח דס"ל כן דהיינו משום דהוי מתנה מועטת הנה משום דהש"ס גופיה ס"ל שם דטו"ה א"מ מלבד דלא אשכחן לשום מפרש שיפרש כן ואדרבא מדברי כולם מתבאר להפך והרשב"א גופיה מישב פירש"י דפי' בברייתא ממה שהק' התוס' ז"ל דהוא משום דהוי מתנה מועטת ואסור לחזור ועוד דאם איתא להאי אמאי לא הכריעו הסו' דטו"ה אינה ממון מהכא דר"פ דהוא בתרא וסתמא דתל' דהכי ס"ל ומהר"ם גופיה שהביא המר' והוא בתשו' סי' רפ"ו דשו"ט וכת' דדילמא רבא גופיה ס"ל דטו"ה א"מ ולא החליט המאמר אמאי לא הוכיח כן מהש"ס דפ' הזהב דסל"ה אלא ודאי דהא אתייא ככ"ע דגם למ"ד טו"ה ממון אפי' דהוי ממין אותו ממון לא הוי כ"א דבר מועט דכיון שאין הגוף שלו ואדרבא י"ל דגרע ממתנה מועטת כדכתב הריטב"א וכנ"ל וכ"כ בתשו' מהר"ם הקצרות סי' פ"ז אותה תשו' בעצמה

הנה מבואר שדעת כל הראשונים ז"ל דאם רגיל לתת איזה דבר לאחר דאף שלא הוציא בפיו כלל שיתן לו תמיד דעכ"ז אינו יכול ליתן לאחר ואם רוצה לשנות ליתן לאחר קא עביד איסורא משים דקא עבר לשארית ישראל וכי' והוסיפו ג"כ דאף שאינו במידי דררא דממונא רק במידי דמצוה

וכ"כ בתשו' מהר"ם ב"ב האריכות סי' תתקמ"ט דאחר שהביא הש"ס דף כ"ה ודהזהב ופ' י"ן וסיים שם וז"ל מיהו פי' ריב"ם דאי הדר ביה שאין ב"ד יכולין לעכבו מלחזור אבל הוא עובר משים שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ומותר לקרותו רשע ע"כ, גם הר' מהריק"ו בשו' ע"ו כ"כ דבמכיר אם ירצה לחזור דקעבר משום שארית ישראל וכו' וה"ד רש"י והמרדכי יעו"ש

אמנם למב"י סי' רס"ד ביו"ד שאחר שה"ד המרדכי ותשו' מהר"ם ומ"ש מהריק"ו כנ"ל כתב וז"ל אבל הרא"ש בתשו' כ' י"ב דאדם נותן לחבירו בנו למולו נ"ל דבר פשוט שאין לו קיום אלא בת"כ או בקבלת חרם אז כופין אותו לקיים, וכתב עוד דאפי' כבר נולד וכו' עכ"ל, והשכנה"ג שם ציין ג"כ למ"ש בכ' קב' סי' י"ג ששם האריך הרבה, ואנכי הרואה באותה תשוב' דכלל ק"ב דאחר שהאריך שם בדין זה דנודר בנו לחבירו למולו כתב בסו"ד וז"ל ואפי' מחוסר אמנה און כאן דאפי' למ"ד דברים יש בהם משום מחוסר אמנה ה"מ בדבר שלב"ל ודבר שיש בו ממש שאילו קונה לו היה קונה קנין גמור כך בדברים שיש בהם משום מחס"א אבל בדבר דלא שייך ביה קנין אין ביה משום מחס"א וכה"ג מחלק בפ' הזהב ומ"ש קרקע וכו' ומטעם זה נמי ל"ד למתנה מועטת דכיון דל"ש ביה קנין ל"ש ביה משום מחס"א ע"כ, ונראה לכאורה דט"ס נפל בדבריו וצ"ל הני מילי בדבר שבא לעולם ודבר שיש בו ממש וזוהי שק' דנראה שהוא היפך דברו התוס' בההוא דמכירי כהונה וכל הראשונים

וראיתי להר' מהר"א חזן הוב"ד בחק"ל ח"מ סי' טו"ב שה"ד מהר"ם מינץ בסי' ל"ה דכתב ז"ל שם וכן משמע דעת המ"י וסמ"ג שכ' וכל החוזר בו אינו במי שפרע משמע הא מחוסר אמנה איכא ע"כ ותמה ע"ד מתשו' הרא"ש דכתב דבדבר שלב"ל דל"ש ביה קנין אין בו משום מחס"א וע"ש שכתב עוד וכ' בש"מ לב"מ ד"ז ע"ב שהביא תשו' מהר"י ן' מיגש דאף אם הקנה דבר שלב"ל קאי באבל שלכאורה נר' כחולקים הרי"ף עם הרא"ש ע"ש. ולא נרגש מכל האמור שכת' כל הראשונים ז"ל דהע' הוא מפני שהוא מתנה מועטת ואסור לחזור ואעפ"י שהוא גם על דבר שיבא שעדין לב"ל ומ"ש משם הג' מהרי"ן