שו"ת מהר"ש אלפנדרי קצה

ופוסקים אחרים ס"ל דטו"ה אינה ממון. ואני תמיה ע"ד הרב זקן אהרן סי' ך' דכתב שם וז"ל ואעג"ב דטו"ה א"מ כדאמר טולא סוף האיש מקדש ואעג"ב דר"ח פי כרבא דטו"ה ממין הרמב"ם והראב"ד ורוב הפוסקים פסקו כסוגיא דקידושין דטו"ה א"מ והגונב טו"ה א"ח כלום ואפי' את"ל דהויא פלוגתא מוקמינן ממונא אצל מ"ק ע"כ. והוא מן התימה דאיך חשיב כזאת דס' ר"ח יחידאה היא דלפי מאי דכתי' מערכה מו"מ הוי ויש צד לו' דאדרבא כרבא ס"ל דטו"ה כוי ממון. וגם מאי דפשיט"ל דהראב"ד ס"ל כהרמב"ם י"ל בזה דאעג"ב דלא השיג עליו בפ"ה מה' אישות הרי בפ"ו מה' מעשר דהשיג עליו נראה דס"ל דטו"ה ממון וכדכת' המח"א בה' טו"ה ע"ש. הגם הלום ראיתי מה שכתב ה' פ"מ ח"א סי' ס' דה"ד הריטב"א שהביא מר"ן ז"ל בסי' ל"ז וכתב דהרשב"א שהביא דברי מב"י שם סמוך לתשו' זה של הריטב"א הוא חולק ורצה לידחק בדבריו ומסיק דמשמעות דבריו הוא דחולק ומלבד מה שי"ל ע"ד דהרשב"א כתב בתשו' בפי' כדברי הריטב"א ועוד זאת למה לו לדקדק מדברי הרשב"א מה שאינו ולא הביא דברי הראשונים דחולקים וס"ל דטו"ה אינה ממון

אלא שגם לדברי הסו' דטו"ה א"מ אינו מוכרח כ"כ דס"ל דלא חשיב נוגע בעדות דאעג"ב דפשט דברי הרשב"א והריטב"א נר"ה מדהוצרכו לומר דקי"ל דטו"ה ממון מ"מ יש לדחות וכדכת' הר' ש"ך שם סקיו"ד דהרטב"א קושטא דמילתא קאמר לפי דס"ל כן להלכה ולא מסתבר לומר דלמ"ד אינה ממון דיכו"ל יעוש"ד והסכים עמו ה' או"ת ע"ש ומלבד מ"ש ה' ש"ך יש פנים הנראים כן לפי מ"ש מרן בפ"ב מה' שלוחין ה"ח בדעת הרמב"ם שם דמשים דאית לים טו"ה דחשיב ש"ש ע"ש אעג"ב דהוא ס"ל דטו"ה א"מ וזה נר' דעת הרב מוהר"ם גאלאנטי סי' ע"ד דכתב שם וכיון דחשיב טו"ה מה שמתקשר עם חבירו וכו' פשיטא דהוו נוגעין בעדות זו עכ"ל. אלא די"ל עליו במאי דס"ל כ"כ בפשי' וקיצר ולא הזכיר מכ"ז ולעת הפנאי יש להרחיב הדיבור בזה ובמ"ש ה' אדמ"ק ח"ב סי' כ"ה אלא שאכמ"ל וכבר עמדתי במ"א בדברים השייכים לענינים אחרים

אלא דהשתא עכ"פ י"ל מאי דקרו ליה מתנה מועטת דבשלמא לס' האומרים דטו"ה ממון דהוו מתנה אלא דהוו מועטת אבל למ"ד דאינה ממון ואפי' שו"פ לקדש בו את האשה אפי' ליכא שום מתנה דלא חסר ממנו מידי ואפי' שו"פ. ואין לומר דכל הנהו סוגיי אתייא למ"ד טוה"מ דא"כ תיקשי למ"ד דטו"ה א"מ, ועוד דבש"ס דגיטין שם לס' עולא דמוקי לה כר"י דעשו את שאינו זיכה כזוכה משום דמכירי לא קתני ואם איתא בלא"ה לא מצי מוקים משום הוא סבר דטו"ה א"מ. אבל נר' דלק"מ דאעג"ב דלא חשיב ממון עכ"פ הנאה מיהא אית ליה ואותה הנאה שחסר ממנו בנתי' לא חשיב מתנה מועטת אבל הא ודאי דגם למ"ד טוהא"מ דא"ש מכיון דאין גוף הדבר שלו כ"א טו"ה והוא דבר מועט דחסר ממנו וז"ב

והוצרכתי לזה לפי שראיתי בתשו' מהר"י מינ"ץ הו"ד בתשו' הרא"ם ח"ב סי' ל"ח דכת' וז"ל ומה שמתנית כהונה חשיב למהר"ם מתנה מועטת איכא למימר שהולך לפי שי' דדעתו נוטה דטו"ה א"מ כדאמר במר' פ"ק דב"מ ופ' שבועת הדיינים אבל לרשב"א דפו' דטוה"מ איכ"ל דחשיב דבר מרובה ע"כ והם דברים תמוהים לענ"ד איך יתכן לומר דהרשב"א וסבור דהוי מתנה מרובה דמ"ש מהר"ם כן לאו מסברא קאמר כ"א דהכי מפו' יוצא מהש"ס גופא דפ' הזהב הנ"ל ולא אפשר לפרש פי' אחר בש"ס ומפני זה הוא מ"ש מהר"ם וכל הראשו' כ"כ בפי' ומכללם הרשב"א והריטב"א גופייהו דחשיב מתנה מוע' משום דהוי טו"ה כדכתי' לעיל