שו"ת מהר"ש אלפנדרי קצד

דמודה דיש משום מחס"א במתנה מועטת כזו דהוי ט"ה דמ"כ. וטעמא דמילתא עפי"ד הריטב"א ה"ד הרב"א בא"ז מציעא דה ר"נ וז"ל וק"ל מאי ה"נ מסתברא הכריחא הוא וי"ל דדילמא שאני הכא שחייב לו לתת לו עכ"פ ואינו נותן משלו כלום הילכך מפני בן לוי אחר אין לו לשנות את דיבורו שיהא חוטא ולא לו משא"כ במתנה מועטת שיש לו לתת משלו ואפי"ה אמרי הגמ' דבמתנה מועטת לית בה קפידא וכטו"ה דהתם חשיב ע"כ ולפי"ז י"ל דס"ל ז"ל דכיון דעכ"פ יש צד לומר דל"ד למתנה מועטת הך מתנה מועטת דטו"ה דמ"כ דלית לן לאפושי בפלוגתא ומודה רב במתנה מועטת דמ"כ משום דאין אדם חוטא ול"ל. וכן נמי נר' להוכיח מפירש"י דבמתנה מועטת דמ"כ דגם רב מודה דיש בה משום מחס"א לפי מה שפי' הרשב"א לישב דבריו במ"ש בההיא דפ' כ"ה גבי וישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי דה"ט דכיון דאין לישראל אלא מתנה מיטטת ויש בחזרתו מחס"א וה"ד המח"א שם ע"ש ואם איתא דרב לא סל"ה א"כ הוא דלא כרב ואמאי לא הק' לס' רב שם בפ' הזהב אלא נר' דס"ל דבמ"כ גם רב מודה. ועיי"ל דאף אם נאמר דכשהוא באמירה בעלמא בלחוד אף במ"כ ס"ל לרב דאין בו משום מחס"א היכא דהוי במכירי כהונה שהורגל לתת לו ודאי מודה רב דס"ד ויש בו משום מחס"א ומשו"ה הוא דחשיב כאלו בא לידו כיון דאסור לחזור אפי' לרב ומלבד מה שי"ל כן מד' הרשב"א ז"ל הנ"ל במה שפירש לדעת רש"י דאף אם תרצה לדחות דמה שפירש כן הרב בדעת רש"י הוא דמיירי נמי במ"כ דוקא דאי לאת"ה אתי דלא כרב. ועוד יש להוכיח כן דרב ל"ק דבכל גוונא דליכא משום מחס"א מתוך הש"ס דפ' הזהב גופא שאמרו שם תנאי הוא ומייתו ממתני' דפ' הפועלים דמעשה הריב"ע שאמר עד שלא יתחילו במלאכה וכו' ע"ש די"ל ולדעת רב נמי מי ניחא ולמה ק"ל לר"י א"ה אפי' התחילו במלאכה וכמו שנרגש מזה הריטב"א ז"ל ה"ד הרב"א בא"ז שם וכת' וז"ל פי' דבשלמא לדידי כיון שהתחי' הרי יש כאן יותר מדברים בעלמא ויש בו משום מחס"א ע"כ הרי בע"כ דרב לא פליג עליה דר"י דבכל גוונא ליכא משום מחס"א כל דלא זכה מן הדין כ"א דוקא בדברים בעלמא ודוקא בהך ומשום דבזה לא ס"ד אבל כשיש איזה דבר אחר אף דלא זכה מן הדין י"ל בע"כ דגם רב ס"ל דיש מחס"א משו' דסמכא דעתיה דמקבל וכ"ש וק"ל במ"כ דלא זו בלבד דמקבל ואפי' כ"ע אסחו דעתייהו ומתיאשים דבודאי לא יתן כ"א למכיר דבודאי ס"ד דמקבל ואפי' לרב אסור לחזור. ומ"ש הרפ"ח ביו"ד שם סי' ס"א ס"ק כ"ג אחר שהביא דברי רש"י דפ' כ"ה ואעפ"י שאם רצו הבעלים לחזור ש"ד ומצו הדרי מ"מ כ"כ דלא הדרי בהו וכו' יעו"ש הא ודאי כו' לומר דאף דאסור לחזור מ"מ אם בדיעבד חזר בו אף דעבד איסורא מהני חזרתו נר' ברור דלא נעלם ממנו מ"ש התוס' ושאר הראשו' ועי' ג"כ להג' מיהרי"ו סי', ע"ב וה"ד הכנה"ג שם בסי' ר"ד דמפו' יוצא מדבריו דבנ"ד באחד שנדר לתת נדוניא לפ' דכיון דיש איסור משום מחס"א דקם ליה ברשותיה וחייב לתת דהוי כאלו הגיע לידו והוכיח כן מההיא דבן לוי וכו' יעו"ש

והנה לפי מה שנתבאר מדברי הש"ס דפ' הזהב והראשו' הנ"ל דבמתנות כהונה חשיב כמתנה מועטת ואסור לחזור לכאורה היה מקום לעמוד במה שכבר ידוע פלוגתא דאמוראי בש"ס אי טו"ה ממון או לא וגם הראשו' נחלקו בזה דהשאלתות פ' קרח ור"ח והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והרא"ש והר"ן בפ' האיש מקדש וכ"כ בתשו' הרשב"א סי' תקס"ג וכ"כ מב"י בח"מ סי' ל"ז ע"ש הריטב"א ע"ש ורי"ו נב"כ ח"ב דר"ז כולהו ס"ל טו"ה ממון ולעומת זה הרמב"ם ז"ל