שו"ת מהר"ש אלפנדרי קצא

בדברים בעלמא דמתנה מועטת הוא ומיהו אם בדיעבד חזר בו חזרה היא וכ"פ הר"ם ז"ל בנתינת המוהל וב"ב עכ"ל. גם הגאון מהריק"ו שו' ע"ו כת' וז"ל מאחר שהורגל ראובן למול בנו יעקב יש לו יד ושם במצוה וכו' וראיה מפ' כ"ה גבי מתני' דהמלוה מעות וכו' ומוקי לה במכירי כהונה ופירש"י כיון דמילתא דפשיטא הוא דלדידהו יהיב להו אסחו להו שחר הכהנים דעתייהו וכו' גם בפי"ן גבי בכור וכו' וכתב המרדכי פ' כ"ה כו' וטעמא משום דכל מת כ חשיב מתנה מועטת ואסור לחזור בו כדאיתא בפ' הזהב וכו' דמדמה נתינת מצוה דמוהל לההיא דמוקי במכירי כהונה משמע דכי היכי דאסור לחזור לענין תו"מ ואפי' בהכירא בעלמא וכו' ה"ן בנתינת מצוה דמוהל אסיר ואפי' מן הסתם ע"כ הנה מפו' יוצא מדבריו אלו שדברי המרדכי הם מוסכמים לכ"ע ואפי' למ"ש רש"י שהוא מפני ששאר הכהנים אסחו דעתייהו מה דאסחו דעתייהו והוא כאלו הגיע ליד המכיר דהוא מפני שאסור לחזור וכשי' כל הראשו' הנ"ל הפך מ"ש הר' מח"א ז"ל. ולענ"ד הדבר ברור דאלו שלטו מאירות עיניו של ה"ה ז"ל בכל דברי הראשו' כמלאכים מאורי עיני כל הגולה ונהירין להו שבילי כל תלמודא לא היו כותבי' מ"ש והיו נותנים דעתם לישב מה שהוק"ל ע"ד הגה"א והמר', ואף שיהיה בדוחק לקיים דברי חכמים ז"ל וגם לא שלטי מ"ט בכ"ד גדולי הפוס' שהבאתי לעיל ויותר מהמה שכולם הביאו לדברי רבותינו בעלי התוס' ולא אחד בהם מי שפקפק ע"ד כלל

ועוד זאת יש לעמוד ע"ד הג' מח"א דכתב דמדברי שאר הפוס' לא נראה כן ומ"כ ה"ע דכיון דמ"כ הוא שאר הכהנים מתיאשים ואסחי דעתייהו ע"כ. והיינו כמו שפירש"י וכ"כ בס' קדישת ישראל כנ"ל דסתמו הדברים הרבה ולא גילו דעתם לבאר דהן לו יהא דממ"ש כן דהם חלוקים על ס' הג"א ודעי' ולא ס"ל דהט' הוא דאסיר לחזור עכ"פ מאי דעתם אי אסור לחזור נכ"ד החולקים אם הוא דס"ל דאף דמצי למהדר וליכא שים איסור אם יחזור אף לדידן דקי"ל דבנותן מתנה מועטת דאסור לחזור ורק משום ואסחו דעתייהו הוא במ"ש במ"כ או דאף דלפי האמת אסור לחזור לפי מאי דקי"ל כר"י במתנה מועטת מ"מ מפני זה לא מעלה ולא מוריד ועיקר הטעם הוא רק מפני דאסקי דעתייהו ואפי' אם היה דמותר לחזור וכדס"ל כן להרב מאריה דשמעתתא או שי"ל דלפי המפרשים כן הוי כמוחזק וכאלו מטא לידיה ולא מצי למיהדר ביה אפי' בדיעבד כלל. הרי לפנינו ג' צדדים. והנה הצד הא' נלע"ד רחוק מן השכל נבדות מלבינו ולאפושי במחלוקת לומר דהנך רבוואתא פניני אדברי הראשו' אחרים וס"ל דאף דחשיב מועטת וכדכת' רש"י גופיה ובאומר אסיר לחזור וכשהוא מכיר דמותר לחזור אף לדידן דנראה דברגיל באיזה דבר דהוי ודאי כאומר בפי' וכדקי"ל בש"ס ופוס' בדברים המותרים ואחרים נהנו בו איסור דהוי כאלו קבל בפי' וכיוצא לזה מצינו בכמה ענינים ולאפס פנאי איני יכו"ל. רק אביא לדוגמא מ"ש הרשב"א בסי' קל"ו לנ"ד וז"ל ובכאן לא תימא אומדנא דמו' בלחוד אלא מילתא דפשיטא היא כיון שהורגלו בכך כמתנה עליו בפי' הוא וזהו נראה ברור לפו"ד עכ"ל ותו דק' לפי"ז דאם איתא דמותר לחזור במכירי כהונה גם לדידן דקי"ל כר"י דבאומר נתת מתנה מועטת דאסיר לחזור ובודאי למה יתיאשו שאר הכהנים כיון דליכא אפי' שום אסור היי בלא טעם. ועוד דלענין בכורה דחשיב מוחזק במכירי כהונה לא אשכחן שאמרו כן באומר לתת נו אף לדידן דקי"ל דאסור לחזור ובודאי דאין לך בו אלא חידושו ודוקא במכירו הוא שאמרו ולמה לא נאמר דגם באומר לתת מ"כ דליהוי מוחזק משים דשאר הכהנים מתיאשים ובשלמא לדברי התוס' וסיעתם ניחא דכיון דהוי מכיר ואסור לחזור עדיף מאמירה