שו"ת מהר"ש אלפנדרי קפט

סי' פ"ג שמבואר בדבריו שהראיה היא כדרך שכתב אלא שהב"י קוצר בתשו' הרשב"א עכ"ל, ומלבד שקיצר הרב כשהביא לדברי הרב"א ולא הביא שכבר בא לכלל ישוב דמה שהוצרך לומר דמיירי בנשחטה הוא משום דליהוי מוחזק, לענין בכורה דיטול פי"ש דוקא וגם קיצר בדברי הפ"מ במ"ש דאי ראיית הרשב"א היא ראיה גמורה א"כ למה כתב הרב דגוטרין בו ומוחין בידו דוקא אבל אין מוציאין ממנו ונם מ"ש ליישב לכל זה סתם דבריו ולא ביאר כל הצורך ויש מן הגמגום בדבריו אלא שלאפס פנאי איני יכו"ל רק ע"ע במ"ש הר' פני אהרן בח"מ סו' ט'

ולע"ד לומר דלמה שי"ל דהש"ס קאמר בנשחטה הוא משום בכורה דוקא כדי שיטול פי"ש כדכתב הרב"א ולמה שי"ל דא"כ למה אין מוציאין ממנו כדכתב הפ"מ כבר הרשב"א ז"ל גופיה כתב שם וז"ל ואלא מיהו דלא דמו לגמרי דהתם בסתמא ודלא הדר ביה לעשות מכירין אחרים אבל למדין ממנה דכל מכיר קרוב הוא להיות כאלו הוא נותן לו וההולך ומפתה את הגוי לעשות מלאכתו עמו כפוסק לחיותו של זה וגוטרין וכו' ע"כ, וכלומר מפני שאם לא חזר בו אף שעדיין לא בא אותו הריוח שעתיד לבא לפי הנהוג חשיב כאלו כבר בא זה שפיתה אותו עד שחזר מוחין וגוערין בו ואפשר שיש איזה חיסור לשון בדברי הרב חק"ל

וראיתי להרב מהריק"ש בתשו' אהל"י שם דכתב ע"ד האומרים שהיורש עומד במקום אביו לחזקת צרפ הגוי דאין להם ע"מ שיסמוכו כלל אדרבא בג' אמרינן איפכא בהדיא דמכירי כהונה שהביא הרשב"א וכו' הרי שאעפ"י שלהיותם מכירין מזכין ליה זיכוי גמור לא חשיב כאלו בא לידו אלא בדאשתחיט בחייו אבל כי אשתחיט בתר הכי לא חשיב כאלו באו לידו להיותו מכיר של אביהם וכו' דהא הרשב"א מדמה להו אהדדי הך דמכירי כהונה עם עשיית מלאכת עירוני ולע"א שהדברים ק"ו דבהך דכמכירי כהונה כתבו התוס' וז"ל בכל דוכתא עביד מכירי כהונה מוחזק וכו' ה"ט שזהו מתנה מועטת ואסור לחזור בו אפי' בדברים בעלמא וכו' ואי במידי דאית ביה קצת איסור גבי נותן אמרינן כיון דמת כהן מי יזכה ולא אמרינן דמסתמא מזכה לבניו בנ"ד דהוא גוי דליכא איסור בדינהם וכו' יעוש"ד

ואחרי שאלת המחילה מה שרצה להוכיח מהש"ס אי מהא לא ארייא ואדרבא איפכא מסתברא דלא נקט בש"ס דנשחט כ"א משום דליהוי מוחזק ולא ראוי לענין בכורה וכדכתב הרב"א וכן ראיתי להר' מהר"ם ב"ח תש' אשר בס' קרבן אשר בס' הנ"ל שכתב בפשי' דהי"ל כמאן דמטי לידיה לענין להורישו נמי לבניו, אלא שי"ל שלא הזכיר שהרב מהריק"ש כתב להיפך וכבר הזכיר תשי' זו שם באותו תשו' סמוך ונראה לתשי' זו, וגם לרבני האחרונים זכורני שכתבו כדברי הר' מהר"ם ב"ח דמורישו לבניו, אלא שלאפס פנאי איני יכול לחפש אחריהם, ומה גם דמדברי הראשוני' בעליות והרשב"א והר"ן מתבאר כן וה"ד הרב"א בא"ז שם בפי"ן דהם מפרשים דמ"ש בגמרא ואי דלא אתי לידי דאבוהון ראוי הוא דמיירי נמי במכירי כהונה אלא דלא נשחט בחיי אבוהון ע"ש דנר' מזה דדוקא משום דהוי ראוי הוא דפריך דאמאי בכור נוטל פי"ש, אלא דמדברי הרא"ם שהביא שם נר' קצת דבכה"ג לא זכו מחמת אביהם כלל, ומידי עיברי בדברי הא"ז שם ראיתי שה"ד עליות שהוא חלוק ט"כ דברי שאר הראשונים שכתבו דאע"ג דמצי למהדר כל כמה דלא הדר דחשיב מוחזק גם לענין בכור דעיין שם דהביא לדברי הי"מ שכתבו כן וכת' דמסתברא דכיון שיכול בע"ה לחזור בו אינו ממונו של זה כלל ואיך יטול בכור בו פי"ש ולכן אוקומא דס"ל כר"י דעשו את שאינו זוכה כזוכה ע"ש, אלא דק"ל דהוא קאמר דאינו ממונו של זה כלל ומשמע אפי' להורישו לבניו והדר אמר ואיך יטול בכור פי"ש, ועוד