שו"ת מהר"ש אלפנדרי קפח

ונמצינו למדים דמכמה טעמים צריכים הם בטלי הנדבות לשם הקופה להחזיק במנהגם כמו מקודם לשלוח נדבתם לשם הזוכים הראשונים לאתר דמארי ביתא ולא יוכלו אחרים לבא עליהם ולהשיא עצה שישנו ממנהגם לשלוח נדבות הקופות הלנו לאנשים שבעיירות אחרות ואף שבעיירות אחרות צריכים הם לאלו הנדבות ביותר דשם מרובה באוכלוסין מפני שכבר זכו ג"כ באלו הקופות גם בעתיד לבא האנשים האלו ולא יוכלו אחרים להשיג גבולם

ומלבד כל האמור ומדובר כאן נמצא טענה רבתי אמתני ותקיפא שלא יוכלו לשנות ואם ישנו הבעלי נדבות אפי' שהוא מרצונם הטוב איסורא עבדי משום דאלו האנשים כבר החזיקו בקופות הללו מיום היותם עד היום ומדעתם ורצונם של בעלו הנדבות לקיים מצות שילוח על ידי הגזברים דוקא וזר לא יקרב אליהם, ובכה"ג כבר כתבו כל גדולי הפוס' במוסכם דחשיבי כאלו כבר בא לידם גם על העתיד לבא כדיראה הרואה בס' הפוס' הנזכרים למעלה ויותר מהמה הלא בספרתם ואין מן הצורך לאפושי גברי ואתו עלה ג"כ ממ"ש הרשב"א גדול המורים באותה תשו' דעירוני הידועה אצל כל הפוס' וה"ד ג"כ מב"י סי' קנ"ו ע"ש

ואף שראיתי להפ"מ שם בת"א סי' ט"ל שכתב ע"ד הרשב"א ז"ל דאם ראיתו מההיא דפי"ן הוו ראיה גמורה דהוי ממש כאלו בא לידו גם ע"מ שעתיד לבא אף שעדין לא בא לעולם א"כ למה כתב הרב שם בנ"ד שאין מוציאין מידו אלא שגוערין ומוחין בידו אלא צ"ל דגם הר' לאו לראיה גמורה אכוון והטעם אפשר לחלק כיון דהתם בגמרא לא נאמר דין זה לגבי בכור ממכירי כהונה דהו"ל כאלו מטא לידיה אלא דוקא כשנשחטה הבהמה בחיי אביהם משום הכי דהו"ל מוחזק וכמאן דמטא לידיה דמי כיון דהא איתנהו מתנות בעולם וכו' אבל בעובדא דהרשב"א דחייט וכו' הוא דבר שלב"ל משו"ה לא הוו כאלו מטא ליד החייט הראשון כדי שנאמר שנוציא מיד הבי. ועוד כתב הר' לישב ע"מ שהרשב"א לא פסק דינו אף להוציא עפי"ד התוס' בפי"ן דלכך מקרי הכהן מוחזק כיון שהיא מתנה מועטת ואסור לחזור אע"ג דאי הדר ביה מ"מ כ"כ דלא הדר ביה מקרי מוחזק כיון דאיכא איסור ע"כ, וכפי זה לגבי עירוני זה והוא גוי דל"ש ביה האי מלתא ועוד דלא הוו מתנה איפשר דלא הוי כאלו מטא לידיה כי פיהם דבר שוא לכן אפשר דמט"ז נמי לא מייתי הרשב"א אלא בדמות ראייה ודוקא לענין למחות זת"ד ע"ש

ותמהני ע"ד במה שמוכיח מן הש"ס דאם לא נשחטה הבהמה בחייו דלא הוי כמאן דמטא לידיה דנר' דמה שהוצרך הש"ס לאוקמי בהכי משום דהוא לענין בכור דאינו נוטל פי שנים אבל לענין דכל היורשין יורשין בשוה הוה כמאן דמטא לידיה ואפי' דאינו בחיים וכן ראיתי להר"ב אנגיל דנרגש ע"ד הרשב"א ממ"ש בש"ס דנשחטה וכת' לישב דכשלא נשחטה בחיי אביהם דלא הוי מוחזק ממש ליטול פי"ש אבל ראוי מיהא אף שלא נשחטה ומייתי שפיר ראיה שמשום שהוא מכירו לבד מקרי ראוי ומשו"ה גוערין ומוחין בידו אתי"ד ע"ש

אלא שיש להרגיש ע"ד דאם ראיית הרשב"א ראייה גמורה ואלימתא איך ניחא ליה במ"ש הרשב"א דגוערין בו ומוחין בידו לבד ולא קאמר נמי דמוציאין ממנו וכדכתב הפ"מ, וראיתי בדברי החק"ל שם ביו"ד ד"מ שהביא מה שהק' הרב"א והר' פ"מ דהתם מיירי בנשחטה והשיב וז"ל ולדידי לא קשה שעיקר ראייתו דבמכירי כהונה חשיבי מוחזק אלא דהתם ודאי אין חיוב מתנות כלל קודם שחיטת הבהמה וכי נשחט אחר שמת הרי אין קיום מצות נתינה דמת כלל ואיך יזכה המת כדי שירשו אותו בניו, אבל בנשחט קודם שמת אף דמצי הדר ביה ולא מטא לידיה דכהן חשיב ליה מוחזק, ושו"ר תשו' הרשב"א בח"ג