שו"ת מהר"ש אלפנדרי קפד

אשר לפי"ז בלי ספק רובא דאיתנהו ס"ל כרש"י דגם בהפקר שייך דין זה. הנה הארכתי קצת להודיע חומר האיסור אף שהוא משנה שא"צ לדידן מאחר דאנן בדידן אתכא דמרן הש"ע סמכינן וכבר כתב בי"א בתרא דלא שהא כמו שיעו"ש וכבר ידוע הסכמת הפוס' דדעת מרן כן והכי דייני דיני ועבדי עובדא ואפי' להוציא וגם הר' מהרי"ע בס' ב"י ח"א סי' ב"ן והבאים אחריו פסקו כן מה"ט בדין זה

ואף שכל לגבי דידי אכתי מידי פקפוק לא יצאנו והא איכא מי שפקפק בכלל זה מ"מ היינו לחוש לי"א קמא כשהוא להוציא או שלא להקל באיסור דאורייתא אבל כשהי"א בתרא היא להחמיר הא ודאי דהכי נקטינן. וי"ל ע"ד הר' אהל"י הנ"ל דלמה לא נסתייע לפסוק כן בנדון דידן מהאי טעמא שדעת מרן כן

ובר מן דין ומן דין בכה"ג דנ"ד דאלו הקופות של נדרים ונדבות אינו באקראי אלא דנוהג תמיד והוא בשביל פרנסתם דמשם הם נזונים בזה ודאי אף לדעת ר"ת אסור וכמ"ש כן כל הראשונים ז"ל מההיא דמצודת דגים והוא מוסכם וכבר החק"ל שם בחיו"ד כתב שם שאף כהרי"ף והרמב"ם השמיטו להא דמרחיקין מצודת הדג מאחר שכבר בא הדבר מפורש בדברי כמה וכמה מהראשונים דס"ל כן וכ"כ ג"כ הרבה מגדולי האחרונים אף אי איכא לאסתפוקי בדעתם אין ספקם מוציא מידי ודאי של כל הראשונים והכרעת האחרונים עש"ד, ומלבד מה שהביא שם אנכי הרואה ג"כ להרא"ש בתוס' לקדו' ואגודה פ' לא יחפור בפי' דב"ב ע"ש, וכ"ן עוד לכמה וכמה מרבני האחרונים דכתבו כן בפיר', ועי' להבית אפרים מ"ש בזה ותמה ע"מ שהשמיטו הרי"ף והרמב"ם דין זה דמרחיקין מצודת דגים דלא ידע למה, וראיתי מ"ש דס' אביאסף יחידאה והא ליתא כמו שנתבאר וע"ש כל שהעתיק דברי אביאסף. ולענ"ד דאף אי איכא לאסתפוקי הוא דוקא לכוף אותו ולהוציא ממנו בדין אבל לענין שאסור לעשות כן הא ודאי דליכא לאסתפוקי כלל משים דהא ודאי מלתא דפשיטא הוא דאסור דמלבד דאסור משום מ"ש עהמ"ב וכבר כתב הרדב"ז דהרמב"ם ס"ל דגם בהפקר אסור ומסתמא גם הרי"ף ס"ל הכי וכבר כתב מהרשד"ם בסי' רנ"ט ושנ"ד דכיון דרוצה לעשות איסור כזה דודאי דמוחין וגוערין ומעכבין בידו ע"ש וכ"כ כל הפוס' ע"ע ובכן אף אם מפרשים בש"ס דהוא באקראי הא ודאי איסור דחמיר טובא, ותו דכאן הוא דהוי יורד לאומנות חבירו הרי איסורו מפו' בדברי רז"ל בש"ס בכמה דוכתי דחמיר טובא וכמ"ש פ' אלו הן הלוקין ע"פ לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חבירו ובפ' הנשרפין אמרו ואל אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאימנות חבירו וגם בפ"ק דקדו' אמרו דהקורא לחבירו רשע יורד עמו עד לחייו ופרש"י והר"ן דמותר לשנאתו ואף למעט פרנסתו ולירד לאימנותו ע"כ וכ"כ הג' בעל הערוך בע' חיי הנ"ל וע"ע במ"ש רש"י בבבא מציעא דע"א ובתשו' בעי חיי ח"מ סי' רל"ו ורל"ח, ויש לפרש דהוי מדה כנגד מדה דכיון דקראו רשע גם הוא יעשה לו נזק במה שהוא מעשה רשע לפי מ"ש מהרימ"ט וכדכתיבנא בראש אמיר ושוב ראיתי גם כן להרב בני חיי בח"מ סי' ת"ך שכתב כעין זה עפ"י מ"ש עהמ"ב וכו' וע"ש דכתב משם רש"ל בתשו' סי' כ"ח דהביא משם הליקוטים לפי שהוא בא לקפח פרנסתו דכתיב כי ימוך אחיך פרט לרשע ע"כ וכ"כ בש"י לא נודע לאחד מהראשונים שכתב דמשוה ליה רשע שאין מרחמין ע"ש וכ"כ רבונו יהונתן ה"ד הרב"א בא"ז מציעא שם

אבל ראיתי בפסקי תוס' שם בקדושין שהם חלוקים עכ"ד הראשונים דאינו מותר אפ"ה לעשות לו נזק גדול כזה שכ' שם שהם מפרשים דוקא לשנאותו ולא לירד לאומנותו ע"ש ואינו בתוס' שלפנינו וע"ע בדברי הר"ן בפ' ואלו מגלחין עמ"ש בש"ס שם דעבדינן הרדיפה דפי' רבי' ישעיה