שו"ת מהר"ש אלפנדרי קפג

משא"כ בחייט. וי"ל ע"ד ואף לפי"ד עכ"פ מידו דיש דין עהמ"ב וגוערין בו וגם נראה דבדין המהפך גופיה אינו שהחררה היא לפניו אלא כדכתב בתוס' חיצוניות ה"ד הרב"א בא"ז פ"ק דמציעא דמיירי בעני שמהפך בבעה"ב שיתן לו איזה חררה מעיסתו ע"ש וכן מבואר בתשו' מהר"י אדרבי סי' ש"ץ דאפי' ברווחים העתידים לבא איתיה להא ואף שאינו ידוע וכ"כ מהרשד"ם בח"מ סי' שנ"ד וכ"ש בנ"ד דבודאי יגיע להם ריוח זה ולקמן נדבר עוד מזה

וכ"ת דהכא אין לחוש לס' רש"י ודעי דלפי הנראה חולקים עליו רוב הראשונים ז"ל וכיון שכן אף שאסורה מן התורה נמי אין לחוש וכמו שכן ראיתי באיזה מספרי הפוסקים דכ"כ ועד אחרון החק"ל בח"מ ח"ב סי' כ"ה דכתב דקי"ל כדעת רוב הפוס' דבמציאה ומתנה לית ביה משום עהמ"ב ע"ש, אשר לפי"ז י"ל ע"ד מהרב"א בסי' הנ"ל דכתב דהוו ספק איסור ויש להחמיר כאלו הוי מערכה מול מערכה, וכן י"ל ע"ד הרפמ"א בסי' הנ"ל דכ"כ דיש במחלוקת זו מערכה מול מערכה בס' הפוס' ע"ש וגם כמו כן י"ל ע"ד מהרי"א ומהרשד"ם בסי' הנ"ל דנר' מדבריהם דיש לחוש ולהחמיר כדברי רש"י ע"ש, וי"ל ע"ד הרב שם בח' יו"ד דאמאי לא הקשה ג"כ ע"ד מהרב"א ג"כ מהאי טעמא ואף שראיתי להר' אהל"י הכהן בד' ק"י באות עני המה"ב שהרבה להק' על סברת ר"ת ושלכן מסיק דלדידן קו"ל כס' רש"י ודלא כר"ת אחרי המחי"ר יש להשיב ע"ד ומה גם לדחות דברי ראשונים

אמנם נראה דהא ודאי ליתא דבודאי יש להחמיר כדברי רש"י חדא דראש המדברים בזה דאין לחוש לדברי רש"י הוא ניהו מוהרש"ל בתשו' סי' ל"ו דכ"כ נגד המורה בר פלוגתיה דנראה דס"ל דיש לפסוק כרש"י אבל הרואה יראה דמהרש"ל ז"ל שלח פסק זה ליד הגאון שארית יוסף אם יסכים עמו והרואה וראה שם בסי' טו"ב דהרבה להשיב ולסתור דבריו בזה וכתב שם דאדרבא כל בתר איפכא הוי ועמד לחשבון ומצא דרוב הראשונים ס"ל כרש"י וכת' על דברי הר"ן שכתב בסו"ד שכן דעת ר"ת כרש"י דהוא טעות וצ"ל גדול אחר וסיים שם דגם הדיין הגדול מהר"י בצלאל פסק כרש"י ומסכימיו רבים וע"ש דצירף עם ס' רש"י להר"ן ומהר"ם. והנה מ"ש שכן דעת הר"ן כן נ"ל ג"כ ממ"ש שם בפ"ק דמציעא ע"ש אבל מ"ש בדעת מהר"מ אחר המחי"ר אין נראה כן כדיראה הרואה בתשו' הקצרות סי' רע"ו ע"ש. וכיון שכן לכל הפחות לא יהא אלא ספק הרוב באיזה צד קאי ויש להחמיר וכבר ידוע מ"ש הפוס' ומכללם המהרשד"ם בא"ה סימן כ"ח דהרבה פעמים אנו מחמירין כדעת המיעוט שמי יודע למנות הרוב יע"ש. ועוד יש טעמים אחרים שיש לחוש ולהחמיר אפי' לס' מיעוט הפוס' וכ"ש וק"ו בדין זה דלכל הפחות מידי ס' לא נפיק אם הרוב ס"ל כרש"י. ומה גם בהגלות נגלות לנו דברי הראשונים אחרים שס"ל כן שמלבד מ"ש השארות יוסף. עוד הרואה יראה נהג' תוס' רי"ד בשי' לקדו' שם דקאי בשיטת רש"י וישב מה שהק' ע"ד רש"י והוא ע"ד שכ' דהרמב"ן וכן הוא דעת ר' מאיר בר אביגודור שתי' כן וה"ד הרב"א בפ"ק דמציעא וכ"כ בתוס' חיצוניות ה"ד שם כתי' הראשון דבההיא לא טרח כלום ע"ש. גם כתב שם משם מ"ה דאע"ג דעהמ"ב דהתם הוא משום קנסא ומהנראה דמני"ר הרדב"ז ז"ל שכ"כ הרב בתשו' נמי והו"ד בס' אדמ"ק ח"מ ח"א סי' ע' שכתב שם שדעתו כדעת רש"י ושכ"ן סברת הרמב"ם דאפי' בשל הפקר נקרא רשע יעו"ש שהאריך וכ' שאף שהב' הוא עני דהוי רשע ע"ש. ובזה יש ליישב מ"ש הרדב"ז בישנות סי' ד"ן ממה שהק' ע"ד החק"ל בח"מ ח"א סי' ק"ג דקל"ה ע"ש. גם מתשו' התשב"ץ ח"ג סי' ק"ן מתבאר דס"ל כשי' רש"י ע"ש. ועי' ג"כ בתשובת מהר"מ ב"ב הנ"ל דנראה דאותם הדנים כדין מערופייא דס"ל כרש"י: