שו"ת מהר"ש אלפנדרי קפב

דשו"ט אי איסור זה דבר מבואה הוא דאורייתא ומבין ריסי עיניו נראה דדעתו נוטה דהוי דאורייתא ומה דצידד דהוי דר' הוא משום דקשיתיה מלי דאנן קי"ל דבדאורייתא א"ב ולכן בדעת בה"ג דפסק כר"ה פשיע"ל דהוא משום דהוי דאורייתא אף דיש להשיב ע"ד דאף דאיסור עהמ"ב הא דאורייתא מ"מ במאי דאסר ר"ה בבר מבואה לא הוי כ"א מדר' משום דלא שייך לאיסורא מדאורייתא משום לא תשיג גבול וגם דהכי מסתברא דלא לאפושי כ"כ בפלוגתא דמר סבר דהוי איסור דאורייתא ולמה שרי לגמרי, מ"מ יש לו ע"מ לסמוך ע"ד של גדול המורים הראב"ד ז"ל כנ"ל ולא נפלאת היא ויכול להיות שגם הג' בה"ג סל"ה, ועי' ג"כ להרב משפטי שמואל שם בסי' מ"ט שיש לדקדק מדבריו שנוטה לזה מדכתב ולא מיבעיא למאן דפסק כר"ה אלא אפי' וכו' אע"ג דפסקינן לקולא למדנו מדבריו העון הגדול שיש בהפסקת חיות וכו' יעוש"ד, ויש להרגיש ע"ד הרב מהרד"ף דלמה לא הביא ג"כ לפוס' אחרים דקימי בשיטת בה"ג

וראיתי להרב פמ"א ח"ב סי' ק"ב שאחר שהביא דברו הרב מהריק"ו שכתב דבה"ג פסק כר"ה כת' ועע"ש דמייתי רבוותא אחריני דסברי כה"ג וכתב דדבריו ד"ק שנראה דלפי"ד מהריק"ו דין זה במחלוקת הוא שנוי את"ד יעו"ש, ולזה נוטין דברי הר' משפטי שמואל הנ"ל ועמ"ש במשפטי שמואל סי' ק"ב דכתב בתו"ד ע"ד מהר"ר מנחם ב"פ וז"ל ועכ"ז הכא איכא דפסיק דלא כר"ה בזה דל"מ מעכב עי' בפוס' ז"ל עכ"ל, דנראה מזה דס' בה"ג לאו יחידאה ואף דלא חזינא כהאי סימנא בדברי מהריק"ו שהביא פוסקים אחרים דקימי בס' בה"ג כדכתב הרפמ"א בשמו ואיני מחליט המאמר מפני שבספר מהריק"ו שלפני הדפים של סימנים אלו מקורעים ומקולקלים אבל קושטא קאי שגם הג' אביאסף ה"ד המר' והגמ"י ומרן ב"י סי' קנ"ו ס"ל כן וכן כתב הר' תורת חסד סי' קצ"ט ומהר"ש ב"ח בספר בית שלמה סי' ל' כמו שיעוש"ב, ולא נפלאת היא שיש ויש עוד פוסקים גד לים אחרים שס"ל כן וכמו שנראה ממ"ש הג' בעל הערוך בעי' חיי ע"ש וכן נראה מתשו' מהר"מ ב"ב הארוכות תתט"ו דהביא שם מחלוקת הראשונים בדין מערופייא אי מצי מעכב וכשהביא אח"כ ס' הסוברים דמצו מעכב כתב וז"ל דאין לישראל חבירו מפייסו כדי להפקיע וכו' ואמרי' בפ' לא יחפור בר מבואה וכו' אמ"ל רבינא לרבא לימא וכו' אבל הכא אפי' רבנן מודו אמ"ל פסקת לחיותאי מאלו הראיות נראה דאסור עכ"ל, ועי' בתשו' רש"ל סי' ל"ו מ"ש בדין זה דמערופייא שהביא המר' ע"ש דנראה דאישתמיט מיניה תשובה זו של מהר"מ ועי' ג"כ להרב פ"מ ח"א סי' ט"ל דנראה דאישתמיט מיניה דיש מגדולי הראשונים דפוסקים כר"ה וכמו כן י"ל ע"ד הג' מהרמא"י בתשו' סי' ט' והגו"ר בח"מ כ' ג' סי' כ' שנדחקו לפרש בכונת הג' אביאסף בחשבם דליכא מאן דפוסק כר"ה ע"ש, ועי' במ"ש הרב מהר"מ ב"ח בתשו' כי באה בס' קרבן אשה סי' ל"ו בכו' דברי המר' והוא מפני שלא ראה תשו' מהר"מ

ונמצי"ל דדין עהמ"ב איסורו חמור והוי כאיסור דאורייתא דבס' אזלינן לחומרא וא"כ יש לחוש לס' רש"י ודעי' דגם במילי דצדקה איתיה לאיסורא וגם דהנדרים והנדבות אינם עדיין בעין לפנינו אלא שעתידין לבא ואינו דומה לחררה עכ"ז איתיה לאיסורא וכמו דאשכחן במצודת דגים העולים מן הים וגם בדין מערופייא שאסרו מה"ט דעהמ"ב. וכן מבואר בתשו' הרשב"א בחייט דעירוני שה"ד מב"י בח"מ סי' קנ"ו והיא לו נדפסה בח"ג סי' פ"ג דהרוח עדין אינו בעולם ודימה אותו למצודת דגים ע"ש ועי' הרש"ך ח"א סי' נ"א ופ"מ ח"א סי' ט"ל דכתב דמ"ש הרב דדמי קצת ואין מוציאין הוא משום דלא דמי כל כך לדגים דאיתנהו בעולם