שו"ת מהר"ש אלפנדרי קפ

רשע וטרח להביא עצות מרחוק דיוכל הדוחה לדחות דאי מההוא דיבמות כבר כתב הר' חוות יאיר די"ל אלא שאין דבריו נראים גם מה שהביא מההיא דהעובר עד"ח דח"מ הרואה יראה מ"ש מהרש"א באגדתיה פ"ב דערובין דה"ד בדבר שגזרו לעשות גדר ע"ד עבירה שיש בגופה חיוב מיתה ועוש"ד, אלא שגם ע"ד יש לעמוד ממ"ש פ"ק דברכות ע"ש שאכמ"ל ולמה לו הצורך הזה הרי בפי' אתמר בש"ס פ' האומר דנקרא רשע וכ"פ כל הפוס' ולפי מה שהבין הוא הי"ל לתמוה ממקומו מהדין בעצמו, ולענ"ד לא עלה ע"ד להסתפק בזה כלל דודאי זו בפי' אתמר בש"ס, וגם בדבריו לא יש שום משמעות כלל דנסתפקו בזה, ולענ"ד דכונת דבריו הוא דתרתי קא מספק"ל בדברי הש"ס דקאמר דנקרא רשע אי איסורו הוא מה"ת וגם העובר ע"ז הוי רשע מד"ס לענין דהוי פסול לעדות דמן התורה ודאי לא הוי פסול לעדות דבעינן איסור שיהי' חייב מלקות אבל איפשר דגם מד"ס נמי לא יהיה פסול לעדות גם לא הכריזו עליו ופשיט ליה מדברי מור"ם לענין מגביה ידו ע"ח שאמרו דנקרא רשע ופסול לעדות דהוא הדין בדין עהמ"ב דנקטו כי האי לישנא ומימלא דגם הכא דהוי דאורייתא ופסול מד"ס וע' נמי בתשו' מר"ן א"ה דיני קדושין וכבר הארכתי בענין זה המחלוקת שיש בזה ואכמ"ל כנ"ל עם שהלשון אינו מכוון כל הצורך, וגם יש להרגיש לפי"ז שלא הזכיר דברי הגמ"י ומהראנ"ח ומ"ץ הנ"ל, וכיון שכן נר' דאף אם נחשוב לכל הפחות מאלו האנשים שהחזיקו באלו הקופות ונתרצו לקיים מצות שילוח לידם וכך עשו ומעולם לא רצו לשלוח למקום אחר אף אם היו נצרכים ביותר כעהמ"ב אין לו לאחר ליטלה מהם ואף שהוא נצרך ביותר

וא"ת דאין זה מוסכם דאפי' דהכי ס"ל לרש"י הרי ר"ת חולק עליו דבמתנה ומציאה והפקר לא שייך דין זה וגם במילי דצדקה נמי לדידיה ליכא איסורא כלל, הא נמי לאו מלתא היא מכמה טעמי חדא מנודרים אם ישנו הוא דוקא מפני מה שמשתדלים עמהם שישנו ממנהגם ולא יתנו להיישנים כ"א למקומות אחרים ולדעת רש"י ודעי' איסורא קא עבדי ואף דיש מתירין אין להם להכנס לתת נדריהם למי שיש ספק איסור בקבלתם

ותו דכבר כתב הרב אנגי'ל בסי' ד"ל ע"ד הר' מהרש"ח סי' כ"ח וז"ל דאף אם יהיו דבריו אמת ואמונה ה"ד אחר שלקחה דס"ל למהרח"ש דל"ש לקרותו רשע כיון דכוי פלוגתא דרבוותא, אבל קודם שלקחה בודאי דמעכבי ליה דלא ליהוי רשע אליבא דרש"י וסי' דהו"ל כמו ספק איסור ולא שבקינן ליה לעשות איסור בספק ע"כ, וראיתי להחק"ל יו"ד ח"ב סי' כ"א דכתב ע"ד הרב"א אלו וז"ל ותמיהני דספק דדבריהם להקל אף לכתחי' הוא פשוט בש"ס ובפוס' והרי אסור עהמ"ב ליתיה בודאי מד"ת וא"כ ספקו להקל ועו"ק דהרי בבעיית בר מבואה כתבו הרי"ף והרא"ש דלא מצי מעכב אע"ג דהוי לכתחלה ע"כ, ויש לתמוה טובא ע"ד דאף למאי דפשוט לה דאסור עהמ"ב אינו כ"א מדרבנן איך כתב דספיקא דרבנן להקל לכתחי' הוא פשוט בש"ס ובפוס' כאלו לא איפשר לשום פוסק שיאמר דבמחלוקת הפוס' בכה"ג במילי דרבנן דיש להחמיר לכתחי' והוא מן התימה על ברוב בקיאותו דהא איכא כמה גדולים דס"ל דיש להחמיר לכתחילה והם המרדכי פ' החולץ דכתב דלאו בכל המקו' סד"ר להקל דיש בכמה מקומות בסד"ר להחמיר ומהראנ"ח בח"א סי' ב"ן חשש לדבריו, וכתב עוד שם בספק פסקי הגאונים לא חשיב, גם הרדב"ז סי' ר"ה ובתשו' אחרת סי' ל"ה גם הרא"מ בתוס' על סמ"ג ה' מגילה ס"ל כן ומרן ב"י באו"ח סי' פ"ג והרל"מ בפ"ג מה' ק"ש כ"כ וע"ע בכ"מ פ"ז מה' עירובין בדין דאין מערבין עירובי תחומין בה"ש ע"ש, שר לפי"ז י"ל דה"ט שפוסק בש"ע א"ח סי' תרי"ג