שו"ת מהר"ש אלפנדרי קעח

נוהגים מימי עולם ומשנים קדמוניות בודאי כי לא לרצון יהיה להם וכ"ש גם ע"י כן יהיה ביטול לקביעות לימוד שהם לומדים במקום מצבתם מפני שלא יש להם חיזוק ויצטרכו לבקש פרנסתם ויהיו מוכרחים לסגור דלתי בית המדרש של אלו הצדיקים מפני ששולחין נדבות שלהם חוץ למקומם דלא והיה להם נחת רוח ח"ו

ובר מן דין גם מטעמים אחרים צריכים הם להחזיק במנהגם הראשון ולא לשנות חדא דכיון דאלו הנדרים והנדבות שהם נו"ן לשם התנאים הללו ושולחים אותם שם הכל הוא ע"י השתדלות רב במכתביהם וע"י שלוחהם שמשתדלים תמיד לרצותם שיתנדבו וישלחו לידם וקבלו עליהם לעשות כן וגם אלו האנשים אשר הם בחיים העי"א מפיהם ומפי כתבם תמיד מרצים אותם שיהיה להם זכות רב בשלוח נדבתם וכך הם עושים תמיד ואם והיה שיבואו איזה ב"א לרצותם שישלחו לעיר אחרת שבזה יהיה להם יותר זכות אפי' אם היה כן מה שאינו יש לחוש ג"כ ח"ו וחלילה למ"ש עני המהפך בחררה וכו' דדין זה דאיתיה ג"כ במילי דצדקות כמפורש ממה שהק' כן לרש"י מההיא דפאה וכבר גדולי הראשונים, עין בתוס' רי"ד פ' האומר שבא לכלל ישוב דברי רש"י בטוט"ו וכן ראיתי בדברי הראשונים אחרים

וכן ראיתי להרב מהרימ"ט בחי' על הרי"ף פ' האומר ע"ש, ובתשו' התה"ד בכתבים סי' קכ"ח ע"ש ולרוב פשיטותו איני רואה להאריך בזה דודאי גם במילי הצדקות הדין כן לדעת רש"י וסי' דס"ל דגם במציאה ומתנה והפקר איתיה לדין זה ואסור בזה חמור

והנה ראיתי להר' מהרימ"ט שם ד' ע"ז מה"ס דכת' והא דאמרינן עהמ"ב הנקרא רשע לא אתפרש היכא אשכחן דנקרא רשע נהי דעבריינא מקרי דכל דעבר אדרבנן שרי למקרי עבריינא אבל רשע מנ"ל, ומהר"ם ז"ל בתשו' סי' רמ"א כתב שרי למקמי עבריינא ורשע, ונר' משום הא דאמרינן בסוף פרק הנשרפין ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חבירו וכתיב בתריה צדקות הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה אלמא רשע מקרי בחדא מהנך ואע"ג דיורד לאומנות חבירו חמיר עפי משום דפסק לחיותיה מ"מ התם בשל הפקר מיירי ומהפך בחררה של שכירות שוה הוא לנכנס לאומנות של הפקר כדמוכח מדברי התוספות ותרווייהו רשע מקרי ע"כ, ויל"ד ע"ד דאיך קאמר אבל רשע מנ"ל דאף שאמרו כן בפ' כירה האי מאן דעבר אדרבנן שרי למקרי ליה עבריינא דמשמע דוקא עבריינא ותו לא אין לדקדק כן משום דהרי כבר אמרו ג"כ בפ"ב דיבמות דאמר רבא וכל שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מקרי רשע נמי לא מקרי ע"כ, כלומר בתמיהה, ועוד מה הוסיף בקו' במ"ש משם מהר"מ במ"ש דשרי למקרי רשע מאחר דבפי' אתמר כן בש"ס, ועלה ע"ד ליישב דבריו עפ"י מ"ש הרה"ג חוות יאיר בסי' מ"ב ע"ש, אבל אין דבריו מוכרחים, ועי' להראשונים ז"ל ה"ד הרב"א בא"ז פ"ב דכתוב גבי מתני' דפסולי עדות דדחו פירש"י דמפרש משחקי בקובייא, אלא דהרמב"ן כתב וז"ל ולדברי רש"י איכא למימר כיון דאיסורא דרבנן הוא משום שאינו עסוק בישובו של עולם מהימן ע"כ, ואפ"ל גם לפי"ד לאו בכל איסור דרבנן קאמר ובכה"ג הוא דהוא סבור דל"מ רשע אכמ"ל, וע"ע במ"ש ה' בקה"י מערכת האלף

ולכן היותר נ"ל דס"ל להר' דאע"ג דמאן דעבר אדרבנן הוי רשע לא מפני זה שרי להכלימו ולפרסמו ולקרותו ברבים רשע כ"א דוקא לקרותו עברינא ומפני זה לא אמרו חז"ל בכל איסורין דרבנן בפרט דמאן דעביד הא רשע הוי אבל דכאן פי' דהוי רשע ור"ל לפרסמו כדכתב בתשו' מור"ם ז"ל וביאר הדבר ביותר בהגמי' פ"ה דחובל עמ"ש הרמב"ם המגביה ידו ע"ח וכו' הרי זה רשע וז"ל פסק ראב"ן שפוסקים