שו"ת מהר"ש אלפנדרי קע

יש סמך למ"ש הפ"ת בסי' קי"ג משם תפארת למשה דבש"ג של מומר דאסור משום שמא יאכילנו דברים האסורים והוא כתב דה"ה למחללי שבת בפרהסיא ע"כ וכדברי הראשונים הנ"ל דאף בלא חתנות יש משום שמא יאכילנו ד"ט דאף בזב ע"ה חששו לזה וגם ראיתי להרב המאירי שם בפ"ק דשבת דכתב כן זה דלא יאכל זב פרוש עם זב ע"ה משום שמא יאכילנו ד"ט ונמצא דמאי דס"ל לכל הגדולים הנ"ל דאסור לאכול בבית חשוד ופי' דברים המותרים מחשש שמא יבא להאכיל אותו דברים האסורים שכן הוא מפורש בהך בריתא דשבת ושגם אביי ס"ל ג"כ דהט' משים שמא יבא להאכיל אותו דמאי אלא דלרבא דמשום זה אין לחוש יש לחוש שמא יאכילהו דברים טמאים וי"ל ע"ד רש"י ז"ל בפ"ק דחולין גבי מאי דתניא שם דאשה חבר טוחנת עם אשת ע"ה בזמן שהיא טמאה אבל לא בזמן שהיא טהורה רשב"א אומר אף שהיא טמאה לא תטחון מפני שחברתה ניתנת לה ואוכלת דפרש"י דחיישינן שמא תשכח ותאכל שחברתה וכו' ואשת חבר אעפ"י שאינה רגילה לא לאכול גזל ולא לאכול דבר שאיני מעושר חיישינן לשכחה דעביד איניש דמנשי ואכיל מאי דיהבי ליה ע"כ דנראה מדבריו דיש לחוש ג"כ משום שמא יאכיל ג"כ דבר שאינו מעושר והוא דלא כהלכתא דאביי הוא דסל"ה אבל לס' רבא אין לחוש ליה משום דרוב ע"ה מעשרין ואין לומר דס"ל דטוחנת שאני דהחששא יותר קרובה ובהא אף רבא מודה דמלבד דלפי הטעם שס"ל לרבא דרוב ע"ה מעשרין אין לחלק כלל ותו דבסוגיא דגיטין במתני' דאשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ מפני ד"ש אפליגו אביי ורבא דלאביי משום דרוב ע"ה מעשרין ולרבא טעמא דמתני' משום דמיירי בע"ה דר"מ והובא שם בריתא לאותבי עלה דמבואר משם דלכ"ע דבטוחנת ליכא למיחש לשמא תאכל כ"א רק משום מסייע ידי ע"ע דוקא וכבר התוס' שם ובפ"ק דשבת ובפ"ב דכתובות כתבו ליישב בחילוף הטעמים דהכל לפי עניינו דנר' דבטוחנת לא שייך כלל לחוש לשמא תאכל כ"א ק משום מסייע ידי ע"ע והתו' שם בפ"ק דחולין ובמס' גיטין הק' על פירש"י ע"ש וטפי הו"ל להק' דאף אי יש לחוש לשמא תאכל דבר שאינו מעושר דאפי"ה שרי לס' רבא משום דרוב ע"ה מעשרין הם וראיתי בחי' הרשב"א שם בחולין מ"ש ע"ד רש"י ע"ש ודבריו צא"ת לעת הפנאי וע"ע להרב מגיני שלמה שם בפ"ק דחולין מה שהאריך להליץ בעד רש"י ומלבד מה שיש מהדוחק לא ידעתי איך יתיישבו דברי רש"י דנר' דס"ל דיש לחוש משום שמא יאכל דבר שאינו מעושר וכמו כן יש לעמוד על דברי הרב פני יהושע בחי' לגיטין ע"ש ואגב טרדי לא יכולתי להתיישב היטב ורק דאפשר העיקר בדברי רש"י שיש לחוש הוא משום גזל דוקא ומ"מ שמעינן מדברי רש"י דס"ל דיש לחוש ולאסור משום דמנשי ואכיל דבר שהוא אסור, וכ"ש אם אוכל אצלו אף שהוא מיתר דאסור משום דמנשי ואכיל דבר אסור

אמנם נראה דאכתי יש לעמוד בזה יען שדין זה דאמרו שם דלא יאכל זב פרוש עם זב ע"ה הרמב"ם ז"ל לא פסקו כלל ולא ידעתי אמאי השמיטו וראיתי דהך ברייתא היא שנויא בתוספתא ובירושלמי פ"ק דשבת וכך היא שנויה שם שזה הוא לפי סברת ב"ש וב"ה מתירים וע"ש בירושלמי דמפרשי טעמא דב"ש כן וכבר ראיתי להרב מראה הפנים בפי' שם דכתב דלפי גרסת הבריתא כמו שהובאה כאן ניחא הא דלא הביא הרמב"ם כלום מדין זב פרוש וכו' שלא כתב לא בפי"א מה' א"ב ולא בפט"ז מה' ט"א אלא כלשון המשנה לא יאכל הזב עם הזבה ולמאי דגריס הכא ניחא דב"ש הוא דאמרו הכי וב"ה מתירין ולק"מ ורבא פי' דבריתא קאמר ואינו הלכה דב"ה לא חששו לכך עכ"ל ולפי"ז יש לומר דגם ריא"ז שה"ד השלה"ג שלמד הדין שאסור משום דדמי לדינא דמתני' ולא הוכיח ג"כ מגופא דבריתא דדמי ממש לדין זה שהוא משום דבההיא לפי סברת ב"ה שרי