שו"ת מהר"ש אלפנדרי קסט

סימנא שכ' כן בהדיא הרלנ"ח ונראה שלמד הרב כן ממ"ש שם בפתח דבריו דמה שלא ביארו הפוסקים דין מי שנזהר באיזה חומרא אי שרי להתאכסן בבית מי שאינו נזהר אולי שלפי שפשוט הוא אצלם לא כתבוהו ושבודאי היו נזהרים הנוהגים חומרא מלהתאכסן בבית המקילין זולתי כשיהיו בטוחים בודאי שלא יאכילם דבר האסור לדעתם ע"כ ומדבריו אלו דן דכ"ש כשהוא חשוד לאכול איסורין דיש לחוש טפי שיאכלהו דבר איסור ולכן אפי' דבר המותר אסור, אמנם נראה שיש נדחות דלא מכרע הדקדוק אלא דכן הוא הסכמת האחרונים כדיראה הרואה להרב בית לחם יהודה שה"ד הט"ז בשם הד"מ וגם השלחן גבוה שם בסי' קי"ד הד הכנה"ג הנ"ל ולכן נראה ודאי דאין לסמוך ע"ד הפר"ח בזה וכי תאמר בלבבך דאכתי מי שמיקל בזה יש לו על מה לסמוך ויאמר דהפר"ח רב תנא ופליג עכ"ד הראשו' וס"ל דמאי דתנן לא יאכל הזב עם הזבה לא מכרע מידי שיש לאסור גם משום שמא יאכיל דבר איסור דשנא ושנא די"ל דדוקא התם חששו לכמה דברים ואף שהם חששות רחוקות משא"כ לאכול דבר המותר מחשש שמא יבא לאכול גם דבר האיסור, הא לא מצית אמרת והא ודאי ליתא וכמו שראיתי להרב בכור שור בחי' לט"ז דט"ל דדחה לדברי הפר"ח שכתב דאינו מעיקר הדין דאישתמיטיה סוגיא ערוכה שהובאה בהגהא"ש והוא בפ"ק דשבת שאמרו בבריתא כיוצא בו לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ ומסיק הטעם דאע"ג דבלא"ה זב פרוש דברים טמאים קא אכיל מ"מ אסיר שמה יאכל עמו דברים טמאים בימי טהרתו מכיון שהוא חשוד להאכיל ג"כ דברים טמאים וההיא לאו למשנה חסידים אתמר אלא לדינא דהא כיוצא בו דאסור אכילת זב עם זבה אתמר וסיים הרב וז"ל דכדברי הגהא"ש מתבאר להדיא מדברי הרמב"ם סיפי"א מהמ"א ולכן יתד הוא דלא תמוט עכ"ל ובאמת דכן מבואר ג"כ בדברי הרמב"ם שם דכתב וז"ל דאסור להתארח אצל החשוד ואם עבר ונתארח אצלי אינו אוכל בשר ואיני שותה יין על פיו עד שיעיד לו אדם כשר עליהם ע"כ דמפורש יוצא דלכתחלה מיהא אסור בכל אופן ואף בדבר המותר ורק דאם עבר עכ"פ לא יאכל דבר שיש בו חשש איסור ואפי"ה דמ"מ עברינא אתקרי וכ"כ ג"כ כל הפוסקים כדבריו ע"ע גם הרב ערוך השלחן הסכים כן ודלא כפר"ח והביא סעד על זה ממ"ש רש"י בע"ז (דף ל"ח) דטעם איסור ב"ג הוא משום שמא יאכלינו דברים האסורים ושכ"כ הגהא'"ש שם משם רשב"ם ע"כ וכ"כ הר"ן וגם הרשב"א בתו"ה ע"ש ועפ"י האמור דמפו' בש"ס דאפי' לאכול בבית חשיד דבר המותר דאסור משום הך גזרה ניחא לי מה שיש לדקדק ע"ד הראשונים הנ"ל דמנ"ל דיש לחוש מפני זה דנימא דמה שאסרו הוא מפני חתנות דוקא וכדפרש"י במתניתין כן אבל אם ליכא הך חששא ליכא למיגזר משום שמא יאכילנו דבר איסור והתו' שם נרגשו קצת בזה דכ' ע"ד רש"י שהיה אפשר לפרש דהט' כמ"ש במתני' ע"ש ולא הק' בחוזק דהט' אינו כ"א משום חתנות ולא משום שמא יאכילנו דנראה מדבריהם דלפי האמת הא נמי יש לחוש ויש לאסור מפני זה אכן לפי האמור ניחא דודאי גם מה"ט אסור וכדאשכחן בברייתא אף בזב פרוש עם זב עם הארץ וגם במתארח אצל חשוד וכ"ש אצל גוי אלא דעשו הרחקה יתירא בב"ג דמפני שמשתנה ע"י האור לאסור ואפי' בבית ישראל אמנם העיקר משום שמא יאכילנו ד"ט ורש"י דפי' במתני' משום חתנות הוא לפי הס"ד דאיכא משים גזרה ומדר' וכדרכו בכ"מ והרמב"מ בפה'מ נר' דארכביה אתרי רכשיה דנר' דס"ל דהא והא איתא

וראיתי בירושלמי פ"ד דדמאי דאמר ר"ח כאן שנינו שאסור לחבר שיאכל בסעודה שאינה של מצוה ע"כ וכתב הרב מלאכת שלמה שם בפה"מ משם הר' מהרש"ש כגון אצל עם הארץ כדאמרי סופך שיאכל טבלים ע"כ ולפי האמור