שו"ת מהר"ש אלפנדרי קסח

דיש לו לבשבו"י סמוכין מן התורה מדברי הראשונים דמלבד שנר' כן מדברי הרשב"א והישש"ל והתב"ש וכן יש לדקדק מדברי הסמ"ק ה"ד הישש"ל דכתב דלא יגמור הסי' בסכין לפי שנראה כשחיטה והוי שהייה עכ"ל וכן מפורש בדברי הראב"ד שה"ד הרמב"ן בחי' שם לד' ל' וז"ל והראב"ד מקיים דבריו לומר שכיון דלכתחלה בעי' ב' סימנין קא מבע"ל כיון דאצרכו רבנן למגמריה לשחיטה אצרכוה נמי בכשרות כי היכי דלא ליתי לידי קלקול ופסי' דר' מבע"ל וכו' ושהיה עצמה אינה אלא בושט אבל בקנה לא עדיף מ"ב ממ"ק וכן התוס' בקנה היא והרמב"ן שם דחה דבריו דהא אפי' פסולה דר' לא גזרו בשוחט רוב שנים והניח המיעוט ע"כ הנה מפו' דהראב"ד דקא מקים דברי רש"י ועשה סניגורין והרמב"ן החו' דאף איסור דר' ליכא דנר' דגם לרש"י ליכא איסור דאורייתא ע"ש והוא דלא כסברת רבני האחרונים הנ"ל והיינו אפילו במיעוט בתרא דבהמה דשהייה פוסל מן התורה לר"ע אבל במיעוט בתרא דעוף נראה ודאי דאפי' לס' רש"י דהוא מדר' מחמת ס' מכיון דהוא ס"ל דגם איסור עיקר שהייה דעוף דהוא אסור מחמת ס'

ולפי"ז יש לצדד ולומר דגם לרש"י דמחמיר בשהה במיעוט בתרא דה"ד בשהה בבהמה דאסור שהייה הוא ודאי דאורייתא ולכן גם בס' יש להחמיר אבל במיעוט בתרא דעוף יש להקל כיון דעיקר האיסור אינו אלא מחמת ספק בזה יש ליישב מה שמקשה ע"ד רש"י מהתוס' דהתוס' הוא דוקא בעוף דמתיר בשהה ולפי"ד אתי שפיר מאי דנקט בתוס' הדין ההיא בעוף הוא בדוקא ולא בבהמה וכן נראה ג"כ לפי מה שר"ל בדעת ר"ת דס"ל דעיקר שהייה בעוף אינה מה"ת

ומ"ש לעיל דגם בגמר הסי' דקנה דיש ג"כ איסור שהייה משום שהה במיעוט בתרא ודלא כסברת השו"מ והר' שה"ד במאיר נתיבים מדברי הראב"ד במה שמקיים דברי רש"י יש סייעתא לדברי השו"מ לפי מ"ש רש"י וה"ד מב"י בסי' כ"א דבעוף גם בסי' א' די אפילו לכתחלה ויש להרחיב עוד אבל כעת ד"ב, הכלל העולה מדברינו דגם בשאר עופות יש להתיר בחתך עלה סלקא לפי שורת הדין, אמנם באווז יש להתיר לכ"ע הצב"י שלמה אליעזר אלפאנדרי ס"ט סימן ז'

מעשה שהיה באחד שהוא חשוד וגם לחלל שבת והוא בעל ברית והלך אצלו חכם אחד שהזמין אותו לסעודה ואכל שם ושתה שם וכשמעי היטב חרה לי ודברתי לו דברים שקשים והשיב שכבר הגידה לו המשרתת שלא היה באותה שעה שום איסור ואמרתי לו דמלבד שאין להאמין אותה והי"ל לחוש לכמה וכמה דברים ועוד זאת דאף לו יהא כדבריה שהיה מותר שאין לאכול בבית חשוד באיסורים אף דברים המותרים ולכן אמרתי טרם שיחי לבאר דבר זה ועיין בזה בט"ז ביו"ד סימן קי"ט שכתב משם ד"מ שה"ד הגהא"ש דכתב דאסור משום דאיכא למיחש שמא יאכילהו דברים האסורים ע"ש ואף שהפר"ח שם הוא חולק וס"ל דמעיקר הדין שרי ואין זה כ"א חומרא בעלמא ע"כ נראה ודאי דאחר שאלת המחי"ר לא דק שפיר דהרואה יראה דמ"ש הגהא"ש כן לא מסברתו קאמר דיש לחוש לזה אלא שהוכיח כן מהש"ס וכדיראה הרואה להכנה"ג שם בריש סי' קי"ט שכתב גם כן מדברי השה"ג בשם ריא"ז שכתב דמדתנן בפ"ק דשבת לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה יש ללמוד שאסור לאכול אפי' דברים של הותר עם מי שחשוד על האיסורין שמא ירגיל אצלו ויאכילנו דברים האסורים וגם ראיתי שם שכתב שכ"כ ג"כ הרלנ"ח בסי' קכ"א ע"כ אלא דלא חזינא כי האי