שו"ת מהר"ש אלפנדרי קסו

מהאמוראים בתלמוד דס"ל דאין שחיטה לעוף מה"ת ולדעתם אין שהייה בעוף מה"ת ולא אפסיקא הל' בהדיא בש"ס דיש שחיטה לעוף מה"ת ולכן יש סוברין דאין שחיטה לעוף מה"ת וכמ"ש מהר"מ ז"ל ה"ד הרא"ש במס' יומא פ' יוה"ך ובתשו', ואף שיש מי שירצה לפרש דלאו דהוא סל"ה אלא למ"ד כן אינו נר' כן דהוא קאמר לענין הל' וכן הבין הרב מחה"ש בסי' שכ"ח ואין זה מן התימא אם הוא פוסק כן, וכן ראיתי בשו"ת בשמים ראש שהובא שם תשו' לאחד מהראשונים דפוסק כן, ונר' דגם להסוברים דהוי שחיטת העוף מן התו' נר' דהוא מטעם ספק וכמ"ש רש"י במס' חולין ד"כ ע"ב דכיון דלא אפסיקא הלכתא קי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר ע"ש נמצא דעיקר איסור שהייה הוא מטעם סי, וכיון שכן נר' דמאי דס"ל לרש"י דמשערינן עוף לעוף לחו' אין איסור מדאורייתא כיון דמה שס"ל כן הוא מטעם חומרא וכמ"ש כן במסכת חולין דל"ב במחלוקת רב ור"י וז"ל ואע"ג דרב ור"י הלכה כר"י כיון דקים ליה לריב"ח בשי' דרב דאמר דקה לדקה וגסה לגסה ממילא שמעינן דעוף לעוף ועבדי לחומרא עכ"ל, וא"כ אף בשהה שהיה גמורה בכדי עוף לעוף דמחמיר רש"י מדר' קאמר ולדברי כל הגדולים הוא מותר וע"ע להרא"ש בפסקיו פ' השוחט סי' ו' דכתב דלפי' ר"ת לא פסלה שהייה בעוף מה"ת והא דקאמר ועוף לעוף מדרבנן ע"ש

ולכן נראה דבמקום שאין ידוע שנתפשע המנהג לאסור אפילו בכל שהיות ואף בכל שהוא כשחתך הגמי בדרך שחיטה אף שנראה דמעיקר הדין יש להתיר משום דלכל הפחות יש בו כמה ספקות והוא בעיקר איסור דר' ומ"מ עדיין צריך להתיישב בדבר, אמנם כשהוא שחתך עלה סלקא בזה נראה שיש להתיר במקום הפסד כיון דיש מתירין אף לפי"ד הת"ה ואין בזה אף משום מנהג

ונראה עוד שבנ"ד שהוא באווז יש עוד צד להתיר לפי מה ששמעתי מפי הרב הזקן מהר"י רוזני שהיה אומר משמיה דהרב מהרח"ג הכהן ז"ל דבאווז אין לחוש בשהיית הושט משום דאי אפשר להתחיל לשחוט הישע אם לא שכבר גמר לשחוט כל הקנה מקודם ואח"כ מתחיל לשחוט הושע ושלכן אין לחוש אם נמצא בושט גמי או דבר אחר אלו דבריו, ומסתמא נראה דשמע כן מהרבנים השוחטים שבזמנו, אלא דקשה ממ"ש המרדכי פ' השוחט וז"ל אע"ג דקנה סמוך לעור פעמים שגם הושט סמוך לעור ע"י אחיזת הסימנים כשתופס בהם כשבא לשחוט ע"כ דנראה דגם בשאר עופות הקנה הוא למעלה סמוך לעור אלא דכשתופס לשחוט הם כולם למעלה ונשחטים ביחד, ודוחק לומר באווז אף דיתפוס הסי' לשחוט אי אפשר כי אם דוקא שישחוט הקנה לגמרי מקודם, ועוד ק"ל דלא חזינא כי הא סימנא שהוזכר בספרי הפוסקים, ואם איתא להא אמאי לא השמיעונו כזאת דנ"מ לדינא, ואדרבא ראיתי שנדון התה"ד שם כתב שהיה באווז וכתב שם דנשחט הקנה ההוא עם הושט ודוחק לומר דר"ל דאע"ג דאי אפשר לפי טבע האווז הוא דאי אפשר להיות כן אלא דאתרמי בנדון ההוא שלא כדרך טבע האווז, אלא דנראה דר"ל דאע"ג דדרך האווז הוא שהקנה למעלה אצל העור כשיתפוס הסימנים לשחוט נשחטים ביחד וגם שראיתי בס' עקרי הד"ט סי' מ"א דכתב דאם נמצא בושט אווז עסה אפויה דכל שלא נודע בודאי שנחתך שמע בשם הרב מהרש"א מהזקנים שהורו להכשיר ע"ש, דמפורש יוצא דאם נחתך דיש לאסור שלא כדברי הרב מהרח"ג הנ"ל, ואגב אומר שלא הוה צריך העקרי הד"ט להביא עצית מרחוק ושהוא פשוט ומבואר בכנה"ג כשהוא בס' נחתך

ועוד זאת יש לתמוה על שמועה הנ"ל מהרב מהרח"ג דהן לו יהא דנשחט הקנה כולו מקודם הושט מ"מ הוי כשהה במיעוט בתרא