שו"ת מהר"ש אלפנדרי קסג

דה"ה קוץ וכל דבר דמנקיב דנר' דגם במסמר וכמ"ש השו"ג סי' מ"ח סקי"ח, וכן מפו' יוצא ממ"ש בתשו' מהר"מ מלובלין ה"ד הרט"ז היינו דוקא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר כמו בנ"ד ואף שכתבו הפוסקים על שם הרמב"ן והרשב"א דמפני שאין אנו בקיאים בשיעור דקא וגסה יש לאסור עד שיהא כורעין תמרה היינו במחטים עי' בתשו' הרשב"א סי' רנ"ה ה"ד מב"י סי' מ"א שאותם המחטים עבים שתופרים בהם שקים הם נוקבים גם מצד העב שלהם ע"ש דנר' דמ"מ הם נוקבים משא"כ במסמר הזה יעמ"ש הרב חת"ס סי' מ"ג ואין פנאי להאריך עוד וד"ב ותל"מ: הצב"י שלמה אליעזר אלפאנדרי ס"ט סימן ו

נשאלתי בנמצא עלה סלקא בושט של אווז אחר השחיטה חתוך אם כשר או לא

תשובה לכאורה נראה שיש להטריף כמ"ש הרב מהרח"ף ז"ל בס' גנזי חיים מע' טרפה דבזה לא מלאו לבו של הרב עיני דוד להכשיר ע"כ, (אין הספר עמדי) ונר' טעמו דאע"ג דהרב"ח סי' כ"ג כתב דיש להתיר בזה דלא דמי לנמצא גמי שאסר התה"ד וכ"כ הרב דמש"א בדס"ב מ"מ הרי הש"ך וה"ד הכנה"ג והר"ח ז"ל חלקו על הב"ח וס"ל דגם בזה יש לאסור וגם הרב בתי כהונה ח"א בחלק ב"ד סי' יו"ד לא מלאו לבו להתיר מפני מחלקות הנז', אבל לעד"נ דהמיקל כדעת הרבנים הנז' יש לו ע"מ לסמוך משום דאעיקרא דמלתא נראה דגם חתיכת גמי שאסר התה"ד אינו רק חומרא שחשש לדברי המחמיר בשהיית העוף בכל שהוא וגם חושש שמא שהה כל שהוא בשחיטת הסימן הגם שלא הגביה הסכין ותמיד היה חותך בסימן עם הגמי דבזה היה שהיוה כל שהוא והוכיח כן מפירוש הרב אושעיא בבעית ר"פ שהה במיעוט סימן מהי, דהכוונה ששחט בסכין רע ושהה במיעוט בתרא דסימן ראשון קודם שישחוט הסימן השני דאז הוי כחותך בינתים יד או רגל, וכתב אע"ג שיש פי' אחרים בזה פי' הראשון הוא העיקר וממנו דן דחתיכת גמי הואיל ואינו מתוח ע"כ חידוד הסכין שיהה מלחתכו יותר מהסימן ונמצא שלא נחתכו שוה בשוה ע"ש דמזה נר' שאינו רק חשש שהייה כל שהוא וכן העתיק דבריו הלבוש וז"ל דיש לחוש שמא בשעה שחתך בסכין תוך הגמי לא חתך בושט והו"ל שהייה ופסולה ע"כ ויש לתמוה על תה"ד ז"ל דכיון דמודה דעוסק בשחיטת הסימן עם הגמי אינו נקרא שהייה רק לפי' ר"א בסוגיא ולא לשאר פירושים וגם בשהייה כל דהו אפי' הוגבהה הסכין ממש דעת כל הגדולים דאינה מטרפת ואפי' לרש"י דמחמיר בשהיית עוף כדי שחיטת עוף לעוף י"מ דהיינו שחיטת כל הסימנים ואפי' לשיטת הר"ן והמרדכי דלא בעו כל הסימנים מודו מיהא דשיעור רוב אחד בעוף בעי והר"ן כתב דגם שיעור חתיכת עור בעי וכ"כ הרמב"ן בחי' והרשב"א בתשו' ח"א סי' קטו"ב ואין מי שסובר בכל שהוא בנמצא חצי קנה פגום ומשלימו רק האגודה דלא כסברת כל הראשונים רק שבאשכנז סומכים ע"ד ותופסים אותם כדברי קבלה ומ"מ גם לדבריו היינו בשהה ממש שהוגבה הסכין אבל כשעוסק בחתיכת הסימן עם הגמי מאן לימא דהוי שהייה ומה שלמד התה"ד ז"ל מפי' הא' אחר המחי"ר לא דמי דהתם כשגמר רוב סי' ראשון דהוי כמחתך ביד או ברגל א"כ אינו עוסק בשחיטת הסימן משא"כ הכא דעם הגמי עוסק בשחיטת הסימן וא"כ מנ"ל לאכנופי חומרי כ"כ להחמיר כהאגידה בשהייה כל דהו וגם שלא הוגבה הסכין דאינו רק לפי' ר"א ז"ל והגם שראיתי ביש"ש שכתב ע"ד התה"ד דגמי שאינו ממין שחיטה הוי שהה לכ"ע ע"ש לא