שו"ת מהר"ש אלפנדרי קסב

הנ"ל מיפשט פשיט"ל דמשום הסרכה לא הוי רעותא כלל ואין לחוש ג"כ בנמצא מחט אבל אנן בדידן דעינינו הרואות דיש כמה גדולים דס"ל דיש נאסור מצד הריעותא דסרכה לבד בכל האיברים דנקיבתם במשהו כמו בריאה וכמ"ש במ"א ועי' בעהש"ו שם בי"ד א"כ הגם דנקטינן כדעת המכשירים ומרן מכנלם מ"מ נר' דבדאיכא נמי הריעותא של המחט הלב מהסס להתיר גם בזה משום דהוי כמו ס"ס להחמיר וגם ראותי להרב חיד"א בשיו"ב סי' מ"ח דה"ד רד"ק שתמה ע"ד הפר"ח דהסכים עם הצ"ץ והוא כתב בסו"ס ז"ל דסרכה פוסל בכל האיברים דנקיבתן במשהו ע"כ, וכן מצאתי למהרד"ח בנדיב לב חלק א' סי' ח"י דשקו"ט בזה וכתב דהצ"ץ דמתיר הוא משום דס"ל דאין סרכה בשאר איברים אבל להפר"ח והר' פר"ת ושמ"ח נא ניתן ליאמר דהם מתי' גם בסרכה כיון דלידדהו גם בלא מחט ראוי להטריף מחמת הסרכה ואין מי שיתיר כ"א הצ"ץ לבד והוא באחד וכתב ע"ד הנוב"י הנ"ל דהתיר בסרכה ומחט מונח דדבריו תמוהים וגם כתב ע"ד רד"ק הנ"ל דהק' ע"ד הפר"ח דלק"מ דמ"ש בסי' מ"א ע"ד הצ"ץ דיפה כתב היינו לדין תחובה דאסר בסרכה כמו ק"ד ולא לדין מחט, מונח בסרכה דמכשיר דבהא דעתו להטריף גם בלא מחט זת"ד ע"ש, ואין דבריו נראים, משום דפירושו בדברי הפר"ח דחיק ואתי מרחיק דאם כוונתו דהוא מטריף שם גם כשיש סרכה לבד, איך שייך לומר ט"ד הצ"ץ דכתב דסרכה ויש עמה מחט שאינה תחובה דמותר ואין אסור כ"א רק בתחובה דיפה כתב ולכן נר' דכוונת הפר"ח הוא כמ"ש הנוב"י וכל הגדולים הנ"ל ויותר מהמה רבו מספר ויש ליישב משה"ק רד"ק ע"ד משום דהרואה יראה שם בב"י ז"ל שלא החליט המאמר שיש לאסור בסרכה בשאר איברים ורק שכתב שדעתו נוטה להטריף ובהפ"מ צריך הכרע, וכיון שכן שפיר כתב ע"ד הצ"ץ דכתב דאין לאסור כ"א רק במחט התחובה ושאינה תחובה מותר דיפה כתב דר"ל דאם נסרכה אינו מטריף גם אם יש כ עם הסרכה מחט שאינה תחובה אין להטריף דהוי כמאן דליתא וא"כ כל הפוסקים הנ"ל דס"ל דמחמת הסרכה אינו מטריף שפיר הוכיחו מדבריו דאין להטריף כשאינה תחובה ועוד נר' שיש ליישב מה שהק' רד"ק ע"ד הפר"ח שהסכים עם הצ"ץ והוא דאף למ"ש הר' שדעתו נוטה להטריף שפיר כתב להסכים עמו משום דנדון הצ"ץ מיירי דהסרכה סרוכה לטרפש הכבד כמו בנ"ד ויש לתלות שהוא דהסרכה הוא שנסרכה מחמת הכבד וא"כ הא איכא פלוגתא אחריתי בזה וכמו שיעוין בכנה"ג סי' מ"א ובשו"ג ס"ק כ"א מחו' ו' וע"ע במ"ש הר' פר"ת שם סקי"א ואין פנאי להאריך ועוד זאת שכת' הפוסקים דאף לדברי הכנה"ג דמטריף בנקב בטרפשא דכבדא דה"ד בשאינו סתום כלל, אבל אם נסתם אף שהוא מחמת קרום שעולה מחמת מכה אין בכך כלום משום דנקב בטרפש אינו מחמת עצמו אלא מחמת הכבד וכשנסתם הכבד ואין הרוח יוצא לא מטרף וכמ"ש במב"י וכ"כ הצ"ן שם וע"ע בט"ז ס"ק ט' וש"ך סקי"ד כ"כ מהרי"ט במנהגי ארגיל סו' ס"ו וזר"א בקיצור דיני טרפיות סי' ק"ח וע"ע מ"ש הבאר יעקב ביו"ד סי' מ"א וסי' מ"ח

ובכן נר' דגם בנ"ד דהסרכה סרוכה לטרפשא דכבדא והמסמר הוא בפרש דיש להתיר ולסמוך ע"ד הרבנים הנ"ל ומה גם דהמסמר רחוק הרבה ממקום הסרכה דיש לומר דהסרכה אינה מסיבת המסמר וכיוצא אמרו דאין להחזיק ממקום למקום עיין מס' נדה ד"ד ובא"ח סי' תס"ז ומג"א ואחרונים שם

ולרוחא דמלתא נר' שי"ל דבנ"ד גם הט"ז וש"ך מודים משום דלא כתבו שיש לחוש אלא במחט וקוץ אבל לא כמו בנ"ד דהמסמר הוא שבור הצד הדק דמפני זה אינו נוקב כמו מחט וקוץ ואע"ג דנראה דלאו דוקא וכמ"ש התו'