שו"ת מהר"ש אלפנדרי קנט

הרשב"א דכתב בדרך אפשר דיתר חי דק"ט האיך לא הכריח מהאי סוגיא דיתר הוא חי ע"ש, והיא מן התימא דאיך לא נרגש מפרש"י הנ"ל, ומהנר' לכאורה דאף הרמב"ם ברפ"א מהל' בכורות שכ' מ"ע להפריש וכו' בין באדם בין בבהמה טהורה בין שהיו שלמים בין שהיו טרפות וכו' ע"ש, נראה דאזיל בשי' רש"י הלזו אבל אי אפשר לומר משום דהיא ז"ל פסק בהל' בכורים פי"א הטו"ב דאם נעשה טרפה אינו חיוב בה' סלעים ע"ש, וכתב מרן בכ"מ ובב"י יו"ד סי' ש"ה דהוא ס"ל כפי' התוס' ולא כפירש"י ע"ש, ומצאתי להרב מהר"א אשכנזי בס' מעש"א בחא"ה סי' ו' שאחר שהביא להרפר"ח במ"ח בל' הר"מ פי"א דביכורים מ"ש בזה כתב ליישב דמ"ש דחייב ה"ד כשנולד טרפה ממעי אמו, אבל אם נולד בלי טרפות אלא שאח"כ נטרף פטור, וכדדייק לישנא דהרמב"ם ז"ל שכ' אם נעשה טרפה וכתב דחילוק זה מפו' בדברי רש"י, ממ"ש בפ"ק דמנחות ד"ו עמ"ש תאמר בבכורה שקדושה בבכור אם נולד עם טרפתא ושוב ראה בא"ז קמא לדי"א שכתב כן משם גדולי הקדמונים ומיישב עד"ז הש"ס דמנחות במה שאמרו שאני הכא דבגולגולת ת"ר ישזהו ג"כ דעת הרמב"ם עש"ד, ואף שבמ"ש דכן מבו' להדיא בדברי רש"י הא ל"מ דרש"י צריך הוא לפרש כן לפי הצעת הש"ס ולא כיוון למעט דאם נטרף בתוך ל' יחי אח"כ דפטור, וגם דאין נראה כן ממ"ש שם במנחות דל"ז ולאפס הפנאי איני יכו'ל מ"מ בדעת הרמב"ם ניתן ליאמר שפיר ומה גם אחר שכבר בא מפו' בדברי הקדמונים שהביא הרב המאירי

ולפי מאי דכתי' לעיל נוכ"ל הטעם הוא דכשהיה מבטן אמו מתקיים שפיר כאנו הוא בריא, וא"כ נמצא דגם סברת אלו הגדולים והרמב"ם דס"ל כן וכן ג"כ דבכמה ענינים דחל ף ויתור וחסר דנחלקו הראשונים וכמו כן הפליגו גדולי אחרונים ומשמע דכשאסרו מטעם ספק הוא אף בשהה יב"ח, ולמה לא הכריעו ממה ששהה יב"ח דלא הוי טרפה אלא נר' דהוא משום דכיון דהוו מבטן אמו אין זה מבחן דיכ"ל יב"ח ואף שהוא טרפה וראיתי להג' כו' פ בסוס'י ז"ן דעמד ע"ד הרשב"א ממ"ש התוס' שם בפ"ק דחולין ושקי' ט ולבסוף כתב דמסתבר דעת מהרש"ל ומ"מ יש להחמיר בס' הנולד ביותרת הואיל ונפיק מפי הרשב"א דיותרת חי זמן רב, וסיים דבריו וז"ל והנה הסכימו האחרונים במחלוקת הפוס' הוי כס' טרפה ומהני יב"ח, ואני תמה כל החומרית הנאמר לעול בחסיר ויתיר וכו', דאפי' רוב הפוסקים מכשירין אנן מחמירין, איך מחמירין בשיר הגדיל הא זהו קרה בבטן, ולכן צ"ל שהחמירו לצורך שעה עכ"ל, וע"ע מ"ש הר' חיד"א בס"ה יעיר איזן במע' הט' ואכמ"ל, ילפי האמור דבס' הרשב"א קיימי רוב בנין ורוב מנין ודבריהם מוכרחים ואינו חשש בעלמא מש"ה החמירו הפוסקים דאינו מועיל בכה"ג שהיה דיב"ח, וע"ע במ"ש בס' באר יעקב בני' ניד סי' ל"ה ובס' זכרון יוסף ביו"ד סי' כ"ג י"ל ע"ד ואכמ"ל

ונמצא לפי"ז דבכל דבר דיש להסתפק בטרפות מבטן אמי דמדינא הוי ס' טרפה אף אי מצינו שאמרו חכמי הטבע דמתקיים הוא וחי שנים הרבה אין לסמוך עליהם להכשיר משים דאפי' ראינו בעינינו דחי שנים הרבה יש להחמיר וכ"ש לסמוך ע"ד, ומה גם לפי"ד הר' דב"ש סי' ק"פ והר' מהרח"א שה"ד החק"ל סי' כ"ה דס"ל דגם בכל ספיקא דדינא דטרפות אפי' שאינו מבטן אמו דיש להטריף ויש טעם לדבריהם דכיון דיש סוברין דהוי ודאי טרפה ולדידהו ודאי לא מהני שהיה יב"ח ובודאי טרפה קאי עדין איך אנחנו יכולין לדחות דבריהם ולקבוע הלכה דלת כוותיהו דשמא הלכה כמותם וכ"ש כשהוא מבטן אמו דהוו כמו ס"ם, ולכן נר' דאפי' כשהוא הכבד והטחול לבד בהיפך דלדידי צריך להתיישב בדבר דיש לצדד בזה כדכתיב' לעיל, ועכ"פ יש צד להכשיר אבל כשנהפכו ג"כ האונות יש להחמיר