שו"ת מהר"ש אלפנדרי קנח

ממ"ש רש"י ז"ל והתו' במס' נדה דכ"ג במ"ש אמ"ר ושטו נקוב אמו טמאה, דכתב דס"ל דטרפה אינה חיה, ושהכי מתבאר ממ"ש הרמב"ן ז"ל בחי' שם ומהרשב"א ז"ל גופיה שם, ולכן קאמר מר דגם הרשב"א גופיה לא סמך על טעם זה ולרווחא דמלתא כ"כ עש"ד

ולע"ד (לחומר) נ"ל דלא כתב הרשב"א כן כ"א ביתר וחסיר וכיוצא אבל בנקוב אף שנר' שהוא מן הבטן גם הוא מודה דאינו חי יב"ח וכמו שמתבאר מדברי הרב במ"ש שם באותה תשובה דסי' צ"ח עי"ש, ומ"ג בושטו נקוב די"ל דאח"כ בהיותו בבטן נעשה דודאי א"ח יב"ח למ"ד א"ח, ועיין בתו' רי"ד קידושין לדז"ן עמ"ש כגון שנמצא טרפה בבני מעים, דכתב ז"ל כלומר שנמצאת יותר בבני מעים דהשתא ודאי בשעת יצירתה טרפה שאין יותרת נוצר לאחר יצירה כדפי' במס' חילין ע"כ, וכן נראה ממ"ש הרמב"ן בחי' שם ועמ"ש בחי' הרשב"א וע"ע להרה"ג בס' התרומה בה' או"ה סי' ע"ג דכ' וז"ל אבל בטרפות שבא מן הבטן כגון יתרת שלא בדרא דאוני וכיוצא לזה כל הגבינות אסורות עש"ד, ובכה"ג דוקא הוא מ"ש הרשב"א ז"ל אבל לא בושטו נקוב דאף הוא ס"ל דאינו חי יב"ח, גם מה שהוכיח ממ"ש התו' פ"ק דחולין ד"ה אתיא מפרה ושאר הראשו' ע"ש, דאם איתא אין החזקה מוציאה מספק טרפה דהא איכא טרפה הנולד מן הבטן דלכ"ע טרפה פה חיה ע"ש, דנראה ודאי דלא יהיה כ"א איזה פעם באלפי פעמים איזה בסוג ספק דנאמר דאיתרע חזקה, וכן ראיתי להרב עה"ש ז"ל יו"ד סי' ז' אית ט"ו דנולדה טרפה ל"ש והוי מיעוטא דמיעוטא ושכ"כ בתשו' מהר"ם זכות ז"ל סי' ו' ע"ש

ולכן נראה ברור דמ"ש הג' הסמ"ג ז"ל לאוין קמ"א וסמ"ק סי' ר"א וסה"ת הנ"ל דטרפות הבא מן הבטן שר"ל שנוצר כן בבטן אמו כמ"ש בפי' התוס' רי"ד הנ"ל וכ"כ המר' פ"ג דחולין וז"ל ואם הטרפות דהבהמה נטרפה בטרפות הבא מן הבטן כגון חסיר ויתיר וחליף באוני וכיוצא בהם הגבינות אסורות ע"כ וכ"כ הגמ"י בפ"ג דמ"א וכן כל הפוס דכ"כ בודאי דלא כוונו לומר כי אם דנוצר כך בבטן אמו דלא כמ"ש רש"ל דאף ביתרת אם חיתה הבהמה הוברר הדבר שלא היה מן הבטן, וגם מ"ש בהגש"ד וביאורי מהראש"ל דטרפות שכ' הסמ"ג דבא מן הבטן ר"ל דהטרפות גדלו בבטן זמ"ר, אחר המחי"ר הם דברי תמה דמלבד דקשה דמה צ"ל טרפות הבא מהבטן ולפרש כגון חסיר ויתיר באוני וגם דלא ראו מ"ש הג' תוס' רי"ד הנ"ל דאין יותרת נוצר לאחר יצירה, ולכן נר' עיקר לע"ד כמ"ש האגור והאו"ה והב"ח ופר"ח שה"ד הר' שם וכן מפורש יוצא ממ"ש הלביש בסי' פ"ה וע"ע למור"מ בד"מ שם ובדמש"א פ' א"ט דקכ"ט

אלא די"ל ע"ז דאין נראה כן מפירש"י דמנחות ד"ל גבי מאי דאיתא שם מי שיש לו ב' ראשים דחייב בעשר סלעים, ופריך עלה מדתני רמי ב"ח מתוך שנא' פדה תפדה וכו' שומע אני אפי' נטרף בתוך ל"י ת"ל אך חלק, שאני הכא דבגולגולת תלה רחמנא ע"כ, ופירש"י שם וז"ל והאי נמי כנטרף דמי שהרי ל יחיה ע"כ, וכתב עו"ש וז"ל בגולגולת תלה רחמנא לפדיון בכור וכו' ואם משים אך חלק השתא מיהא לא מית ע"כ, ונר' מדבריו דמי שיש לו שני ראשים אף דהוי דהוו שבא מן הבטן אינו חי ודמי לשאר טרפות ואפי"ה מחייב כיון דהשתא מיהא הוא חי, ולא ממעטינן מפדיון מאך חלק אלא לנהרג דגם בשעת פדיון אינו חי אבל בכל טרפות ס"ל דחייב וכמ"ש בפ' ראשית הגז מה בכור אפי' טרפה אף ר"ה טרפה וס"ל דאין לחלק בין בהמה לאדם דלעולם חייב ואפי' דטרפה אינה חיה, אלא דקשה לפי"ז מ"ש שם באיזה מהם מניח תפלין, ועיין להרב חק"ל שם דהוכיח מהאי סוגיא דביתר חי כדברי הרשב"א ודעימיה אלא שרצה להוכיח שם דדוקא ביתר ולא בחסר, ובסו"ד כתב ע"ד