שו"ת מהר"ש אלפנדרי קמז

לתלות בדופן מיהו נראה ודאי דאפי' בסרוכה לדופן וליכא מכה דמה שיש לאסור הוא מחמת ספק כמתבאר כן מדברי הר"ן בהל' גבי ריאה הסמוכה לדופן וז"ל וטעמא דר"ן דקסבר דכל היכא דכי הדדי נינהו תלינן בדופן ולקולא לדברי מי שאומר שטעם איסור הסרכות מפני שכבר יש בהם נקב איכא למימר דס"ל לר"ן שאין איסור הסרכות מחמת ודאי נקב אלא משום ספק נקב כלומר שאנו חוששים להם שמא יש נקב והסרכה סותמתו הלכך כשהיא סרוכה לדופן איכא תרי ספיקי ספק מחמת דופן ספק מחמת ריאה ואת"ל מחמת ריאה שמא לא ניקבה והו"ל תרי ספיקי להקל וכו' ולדברי מי שאומר שאיסור הסרכות מפני שעתידות להתפרק בה"פ ר"ן סבר שיותר הוא מצוי שתיסרך הריאה לדופן מחמת סירכה שבדופן משנתלה הדבר בהפך ועש"ב דמפורש יוצא דלכל הדברות אף למאן דאסר כשלא יש מכה בדופן הוא רק מט' ספק דשמא מחמת הריאה ושמא מחמת הדופן ומחמת ספק יש לאסור וכ"כ הרשב"א בחי' שם לדמ"ח וסיים שם בסוף דבריו ולדברי רבינו ז"ל כי תלינן בריאה בדליכא מכה בדופן אעפ"י שהדופן קשה הוא להסתרך מחמת הריאה משום שפעמים שהדופן ג"כ נסרך לריאה מחמת מכת הריאה ותולין הדבר להחמיר אבל לא להקל עכ"ל וכ"כ הרא"ה בבד"ה דל"ד ע"ב יעוש"ד וכ"כ הרמב"ן בחי' שם ומש"ה יש מהראשונים דס"ל להכשיר בבדיקה ויש מקומות שנוהגים כן כדכת' הריב"ל בח"ב סי' ע"ח וע"ע בכנה"ג הגה"ט אות י"ט ואפי' להאוסרים הנפיחה עכ"פ הוא מטעם ספק ואין להק' ע"ד מהריב"ל דלמה לא התיר בנ"ד מטעם ס"ס די"ל דאפי' למאן דל"ב מתהפך הוו כמו שם אונס חד הוא ועי' מ"ש הבע"ח ע"ד הריב"ל בסי' נ"א וז"ל ולמה לא התיר הרב מטעם ס"ס ס' אי הלכה כמ"ד דאפי' אי ליכא מכה בדופן ואין ריעותא בריאה תלינן בדופן ואת"ל דאין הלכה כמותו ס' שמא סרכות תלויות וכו' דליתא דאם איתא היו מתירין בלא נפיחה

וא"כ נמצא כשהיא סרוכה לדופן שבצלע העליונה מלבד דרוב הפוסקי' מכשירין דסותם הוא אף למי שאוסר הוא רק משום חשש דשמא הוא מהריאה אבל מידי ספיקא לא נפקא עכ"פ דשמא הסירכה הוא מהדופן דאפי' אם הי"ל לדופן זה דחשיב כמו חזה מה שאינו אפי"ה ספיקא הוי והוי ג"כ ס"ס להקל, ס' אם הסרכה הוא מהדופן ולא מהריאה ואת"ל מהריאה שמא קי"ל כשיטת רוב הפוסקים דשרי משום דגם הצלע העליונה הוי דופן סותמתו וכשרה והגם דאיכא מהפוסקים דס"ל בזה לאסור כיון דהוא רק מחמת ספק חשיב שפיר ס"ס כדכתב הרב דברי אמת בתשו' סי' ו' דט"ז במה שנחלקו הפוסקים אם מועיל עד אחד כעדות השנים להעמידו בחזקת קטן דיש להתיר מכח ס"ס ס' אי הלכה כמ"ד דע"א נאמן ואת"ל דאין הלכה כמותם עדין אף לדברי החולקים לדידהו לא הוו כ"א ספק דשמא קטן הוא וס"ס כי האי כבר מצינו לגדולי האחרונים בכמה מתשו' לעשותו בכה"ג ויש טעם וסמך ממ"ש התוס' בקדושין במה שפי' אם הקלו בשבויה והט' שאף אם יבואו עדים שנשבית עדין אינה אסורה אלא מן הספק עכ"ל והגם דעדותו בודאי נאמרה ותסגי לן יקר סהדותיה עכ"ז לא אמנע מלהזכיר מעט מהרשום בזכרוני כעת דכן מפורש יוצא מתשו' הנשר הג' הרב מהרח"ש בקונטר' עגונה בתשו' סי' ד' וסי' ו' ומקו' אחרים ואחריו נמשך הפ"מ ח"א סי' יו"ד וסי' ל"ו גם מהראנ"ח בח"א סי' ב"ן נראה דמסכים שיש להקל בכה"ג דהגם דלא כתב בפירוש דהוי ס"ס הרי כתב שם דאפי' אמשמאילים וכו' קלשא וזיקא שאינו מחמת ודאי אלא מחמת ספק ובאיסורי הס' אפי' בשל תורה מחלוקת ישנה בין הגדולים אי האיסור ד"ת אויל וכו' יעוש"ד, ואין לי פנאי כעת לעמוד ע"ד דעכ"פ נרא' דלדעת הסו' דהוי דר' דיש להקל שפיר וגם