שו"ת מהר"ש אלפנדרי קמו

ומה גם לדעת הרמב"ם דנראה ודאי דס"ל דגם אלו הב' צלעות דהוי דופן צר כיון דלדעתו אף בחזה הוי דופן צר ולפי"ד הב"ח בסי' ט"ל והדמש"א דקי"ב ע"א הבי"ד הכנה"ג בסי' ט"ל הגה"ט אות כ' גם הרב העיטור הכי ס"ל וכן מצאתי בס' יד דוד בוטון שם בסי' ט"ל אות ג"ל שכ' ע"ד הרב"י שיש להקשות על מה שהגיה וסיום וז"ל הלכך נראה דא"צ להגיה כלל אלא דעת בעהע"ט היא כדעת הרמב"ם פי"א מה"ש שכ' דאם נסרכה אחת מהאונות לבשר שבצלעות או לבשר שבחזה כשרה הפך כל הפוסקי' ולפיכך פסק בעהע"ט דהיריעה שבין ב' הדפנות נדון כצלעות וכשרה ויצא לו ממה שראה את הרי"ף שכ' שמנונית החזה התולה על החזה נדון כצלעות וע"כ ה"ט משום דבשר שעל החזה מגין ולרבותא נקט שמנונית כך נ"ל והוא פשוט עכ"ל, ועיין תשב"ץ ח"ב סי' רמ"ח שכ' בתו"ד וז"ל ומה שמצאתם כתוב בכלל בדיקת הריאה ששומן התולה על הצלעות החזה דינו כדין דופן אחר שלא כתב הרמב"ם ז"ל ההפך סמכו עליו אבל אותו שהוא למעלה מדופן אין דינו כדין דופן ע"כ וט"ע בס' ובין שמועה דכתב ואין להקשות על דבריו, דאיך כתב אחר שהרמב"ם לא כתב ההיפך דהרי הרב כת' דאפי' בחזה דינו כדופן צר משום דס"ד לומר דאפילו לדעתו ז"ל דהחזה מגין השומן אפשר שאינו מגין אף שהוא השומן תולה על הצלעות דהיה אפש"ל דגרע גם מבשר החזה דמגין טפי ומה קאמר הרב דאחר שלא כתב הרמב"ם בפי' כן ליכא למימר הכי דודאי גם השומן מגין כמו בשר ודופן אלא שאותו שהוא למעלה מהדופן אינו מגין מפני שהבשר עצמו אין דינו כדין דופן וע"ע במה שביאר טעם ההיתר הר' מ"ב ורשב"ש בסי' של"ב בתו"ד ע"ש ונמצא לפי"ז דגם לדעת הרמב"ם והרב העיטור דס"ל דכ"ש באותם ב' צלעות דיש להם דין דופן צר דסותמתו

ובהיותי בזה ראיתי בס' נדיב לב, ח"א יורה דעה סי' מ"ה דשו"ט באם נסרכה האונה לדופן צר ולשומן הלב אי אזלינן בת"ר וכתב שם ואפשר לחלק ולומר דדוקא בחזה ודופן מהני רובא משום דאעיקרא בסרוכה לחזה הא חזינן דהרמב"ם מכשיר ולדעת הב"ח בסי' ט"ל הכי ס"ל גם כן לבהעה"ע ואמטו"ל אי"ל דהקלו וכו' דגם המיעוט שבחזה י"מ ואע"ג דאנן נקטינן לאסור סרוכה לחזה מ"מ לענין לעשותו ס' בהצטרפות ס' אחר ולהתיר בס"ס ש"ד כמתבאר בדברי האחרונים וכן הסכמתו במ"א עכ"ל ומלבד דלא ראיתי כעת בדברי רבנו האחרונים שכתבו בדין זה דחשיב ס' הרמב"ם לס' ועוד דאיהו גופיה נראה מדבריו באותו חלק סי' ז"ך דלא ס"ל הכי משום דסב' הרמב"ם יחידאה הוי וכ"פ בפי' בתשו' כי באה בס' חק"ל מ"ב יו"ד סוס"י ו' ועכ"פ נראה ודאי דס' הרמב"ם חזי להצטרופי להתיר נמי באותם הצלעות וכיון שכן נראה דהיה בדין להתיר אף בדליכא מכה בדופן משום דרוב הפוס' מתירין וגם דאף לדעת האוסרין נראה דאינם אוסרים כ"א משום ספק דשמא מהריאה באה הסירכה דאף לדעת הסוברים דאין סרכה בלא נקב ה"ד בדליכא למתלי בדופן רק בריאה דאי האי אינקיב טרפה ואי האי אינקיב טרפה אבל בכי האי דוש להסתפק דשמא מחמת הדופן אף דליכא מכה לא הוי רק ספק ואין להביא ראיה ממ"ש התוס' והרא"ש פ"ק דחולין דאם עשה גבינות מבהמה ואחר כך נמצאת טרפה דאם הוא מחמת הריאה היא סרוכה דאם היינו בקיאים לבדוק אפשר שהי"ל התר דאין לאסור דהו"ל ס"ס ספק אינה טריפה וע"ש די"ל דהם ז"ל מיירי היכא דאיכא מכה בדופן דוקא כמ"ש הם ז"ל בפ' א"ט דמ"ח ט"א דעתה נוהגים להטריף כל הסרכות יעו"ש וכן ראיתי להר' דמש"א דקי"ד דכ"כ גם הש"ך בסי' כ"א סק"ט והכנה"ג סי' ט"ל הגה"ט אות ו' דכת' דמיירי דוקא בסתם סרכות מפני שאא"ב ואפשר לדחות לדעתם דאי איכא מכה בדופן לא חשיבי ספק משום מה שיש