שו"ת מהר"ש אלפנדרי קמ

במעלה בחוץ נמי הוי אע"ג דליכא מזבח ואף בשחי' והקרבה בזה"ז דחייב וכמו שהבינו כן כל המפרשים, ומפני הסבה שאין הספרים מזומנים בידי איני יכול להרחיב הדבור הזה, דנר' דכולם ס"ל דמיירי הרמב"ם אף בזה"ז דאי אפשר לבנות מזבח דאע"פ דשוחט ומקריב בחוץ דחייב ושלא כמ"ש התוס' וסה"ת, וגם התשב"ץ בח"ג סי' ר"א כשהביא שם מ"ש בפ' השוחט והמעלה בזה"ז דחייב משום דראוי לבא לפתח אה"מ וכתב הוא כגון שבנה מזבח וכו' וסיים וז"ל והרמב"ם ז"ל בהל' מעה"ק בסופו לא פי' זה וכתב סתם דהשוחט והמעלה בזה"ז דחייב עכ"ל. ואיני זוכר שראיתי באחרונים מי שמפרש לדברי הרמב"ם דס"ל כמ"ש התוס' וסה"ת כ"א רק שכתבו כדי לישב השגת הראב"ד ז"ל שהשיג ע"ד הרמב"ם דדיקא לענין בכור הוא משום דבעי מזבח בעי כדיראה הרואה להר' מנ"א ומ"ל וחק נתן ומפרשים אחרים ואכמ"ל בזה. ולכן נראה דדעת הרמב"ם הוא דשוחט בחוץ בזה"ז דחייב דהוא אף דליכא מזבח ואף שהוא ט"מ ומשום דאפי"ה הוי ראוי לבא אל פתח אהל מועד וס"ל דמ"ש התוס' הא ל"מ דאף דאם שחט בפנים פסול בדליכא מזבח מגזה"כ בשחט בחוץ חייב אף בדליכא מזבח ומשום דהוי ראיי דהי' יכול לבנות מזבח ולהקריבו בפנים וכל שאפשר הוי ראוי דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה. ויש לתמוה עמ"ש הרב מהרח"א בס' עץ החיים בסה"ס בני' להלכ' שגגות דתמה ע"ד הרמב"ם שפי' בספ"ו מהמה"ק דמזבח שנפגם דכל הקרבנות שנמצאו שחוטים דנפסלו דאמאי שבידו לבנות מזבח ולא מקרי דחוי ע"ש דנראה דל"ק דאע"ג שבידו ולא הוי דחוי דאפ"ה פסול מגזה"כ, אמנם לענין שח' חוץ ס"ל דכיון דתלוי בראוי לפנים כיון דיכיל לבנות מזבח ולהקריב עליו הוי ראוי וחייב ואע"ג דהוא טמא מת נמי ואינו יכול לבנות מזבח ולהקריב עליו אפי"ה הוי ראוי כיון דיש היתר בצבור וכדאשכחן בחולין ד"מ דהשוחט בחוץ בשבת דחייב וכתב' התוס' שם דאע"ג דאין קרבן יחיד קרב בשבת, י"ל כיון דאם זרק הורצה כדאשכחן גבי כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן בפ"ב דביצה יש לי להתחייב משום שחוטי חוץ דפ' השוחט והמעלה מרבינן מקראי לחייב בחוץ ע"כ שאם עלו נא ירדו ע"כ אף ה"נ י"ל דגם בטומאה נמי הוי ראוי לפנים דהורצה וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מפה"מ הל"ד וכן מפו' בהדיא שם בזבחים דק"ט דגם בטמא שחייב בחוץ פ' הרמב"ם פי"ט מעה"ק הנה נתבאר דהגם דאינו ראוי לפנים והוי איסורא דאורייתא דאפילו הכי הוי ראוי וחייב, ועוד זאת אשכחן שם בפ"ח דמעה"ק דהשוחט בלילה חייב הואיל והשחיטה בלינה כשרה בחוץ ע"כ הרי דאף על גב דאינו ראוי בפנים ואם שחט בנינה בפנים שחיט' פסולה וכמבואר גם בכאן בה' זו ודלא כמ"ש בית יעקב. וכבר השיגו המ"ל בריש פ"ד מהלכ' מעה"ק עי"ש ואפילו הכי בשוחט בלילה חיוב הואיל והשחיטה בלילה בחוץ שרה ומכש"כ דגם בשחט בטומאה בחוץ דחייב דהוי ראוי כיון א בנה מזבח והקריב בטומאה דכשר ואין לה על דברי הרמב"ם אלו דפ' השוחט בלילה דחייב ואף דבאותה שעה אינו ראוי ומטעם שכתב דהואיל והשחיטה בלילה בחוץ דכשר דהרי תנן בפ' פרת חטאת דמחוסר זמן כגון בתוך שבעה ימים שנולד דאם הקריב בחוץ דפטור ומשום דבאותה שעה אינו ראוי לפנים וכ"פ הרמב"ם שם לעיל מזה דאמאי הרי מבואר בש"ס וכ"פ הרמב"ם ז"ל דלחולין הוי שחיטה כשרה וכמו דהשוחט בלילה הואיל והי' ראוי להקריבו לפנים אחר כך וגם זו יכיל להקריבו אח"כ, דלא דמי דלא כתב זה הטעם הרמב"ם כ"א דוקא כשהוא יכול להקריבו למחר באותו יום משא"כ במחו"ז שהוא ביום אחר, גם אין להקשות ע"ד הרמב"ם ז"ל דכ' דהשוחט בלילה דחייב, דאף דאתמר בתל' הכי היינו משום דאפשר לומר שס"ל דלילה לא הוי מחוסר זמן ועיין בתוס'