שו"ת מהר"ש אלפנדרי קלט

שהבין בדברי הסמ"ג דמה שהכשיר בסה"ת הוא גם בלא בנה מזבח ומפני שלא הוכשר, ולענ"ד הוא רחוק מהשכל להבין כן בדבריו דבפירוש אתמר בסה"ת שם דבעי' דוקא מזבח וע"כ ס"ל אם הי' מזבח, אמנם נראה ודאי דגם הרמב"ם ז"ל מ"ש דלא יאכל אלא בפני הבית דהוא דוקא משום דבעי' מזבח. ומ"ש הרמב"ם דמקריבין אעפ"י שאין בית הוא באם יהי' כן, אבל לא הי', אלא דאכתי יש לעמוד בדברי הרמב"ם דכיון דלא הי' מזבח איך כתב דהשוחט והמעלה בחוץ בזה"ז דחייב והרי כיון דליכא מזבח אינו ראוי ליקרב בפנים דאפילו מזבח שנפגם כל הקדשים שנזבחו פסולים, וכ"ש כשאין מזבח ומשו"ה הוכרחו התוספות לומר דמ"ש המעלה וכו' דמיירי בהקטרה דוקא דלא בעינן מזבח ע"ש. וכן י"ל ע"ד הר' החנוך במצוה שכתב שאם שחט בזה"ז דח"כ ואעפ"י שלא העלה ע"ש והר' מ"ל בסוף המעה"ק בדברי הרמב"ם שכתב מי ששחט קדשים בזה"ז והעלה בחוץ חייב, ציון לדברי התוס' הנ"ל ושוב כתב וז"ל דלמה נקט דין זה בשוחט ומעלה, באחד מהם לבד חייב ואפ"ל דהאי והעלה הכונה הוא או העלה, אלא שראיתי שבדין ט"ז השוחט וכו' אכן המעלה הרי שהזכיר הב' חלוקות בפי' וא"כ ה"נ הול"ל מי ששחט וכן מי שהעלה חייב אשר על כן נ"ל דכולה חדא מילתא היא ודו"ק ע"כ, ונראה דר"ל דגם הדין שבהלכה ט"ז הוא אף בזה"ז וכולה חדא מילתא דבין בישראל ובין בקדשי עכו"ם וא"כ הרי ביארו והוצרכתי לבארו לפי שראיתי שלא הבינו כונתו, ולעד"ן דודאי הרמב"ם ס"ל דגם על השוחט לבד בזמן הזה דחייב, וכמו שכתב הרב החינוך ודלא כס' התוס' מדכתב מי ששחט קדשים בזמן הזה, ואם אינו חייב למה נקט ובכן גם מ"ש והעלה בחוץ הוא גם הקרבה ולא הקטרה דוקא וא"כ למה לא יהא חייב שתים כיון שהוא ב' לאוין חלוקים וכמ"ש בזבחים דק"ז וכ"פ הרמב"ם ז"ל וכן ממה שכתב ברפ"ק דכריתות ד"ג שאמרו שוחט והעלה קא' דמסתמא בזה"ז מיירי ולכן נראה דמ"ש הרמב"ם ז"ל דחייב ר"ל על כל אחד, וקשה דהרי בזה"ז ליכא מזבח, ותו דכיון דכלם ט"מ הרי אינו ראוי לפנים ועלה ע"ד לומר דגם הרמב"ם דכתב בזה"ז לאו דוקא עכשיו אלא לישנא דתלמודא נקט דבזמנם הי' להם אפר פרה וכשבנה דוקא מזבח וכמ"ש כן התוס' וסה"ת וכמו שפיר' הם בדברי התלמוד כן נפרש בדברי הרמב"ם, ועפי"ז יש לישב מה שמקשים ע"ד הרמב"ם פ"א מהלכות איסורי ביאה ה"ז דכתב בדין איסור להטיל מום בקדשים דאין לוקה אלא בזמן שביהמ"ק קיים שהרי הי' ראוי לקרבן ופסלו אבל בזה"ז אעפ"י שעבר בל"ת אינו לוקה ע"כ וכ"כ בתו"מ ע"ש שהרי שגם ע"כ בזה"ז ראוי להקרבה ופסלי, ועי' להגאונים בטורי אבן ובס' חו"ס יו"ד ס' רל"ו וש"ז, ובס' עבודת מקדש למהר"ץ חיות ואחרים ג"כ דהקשו כן, וכמו כן יש להקשות ע"ד החינוך שגם הוא כ"כ בסי' רפ"ז וז"ל אבל אין חיוב מלקות כ"א בזמן שבה"מ קיים שראוים הבהמות לקרבנות כמו שמתבאר בגמ' בע"ז עכ"ל, וכבר התעורר בזה ג"כ המנחת חנוך שם בדברי הרמב"ם ז"ל דכיון ששיחט בחוץ בזה"ז חייב אמאי לוקין עליו והניח בצ"ע, אך עפ"י האמור הנה נכון די"ל דהרמב"ם והחנוך דכתב' ששוחט בחוץ חייב דהם העתיקו רק מאי דקאמר בתלמודא דהי"ל אפר פרה ובנה מזבח, וכמ"ש התוס' וסה"ת הנ"ל, וע"ע בתוס' בע"ז, אמנם כמה קשה לפרש כן בדברי הרמב"ם דיכתוב כן בסתם דחייב בזה"ז מה שאינו כן. ועי' במ"ש מהריק"ו שו' קנ"ג ובשו"ת ב"ח סי' כ"ד (פ"ד) והו"ד בשו"ת גאוני בתראי, ולכן נראה דהרמב"ם לא ס"ל כדברי התוס' וסה"ת דמעלה בחוץ בזה"ז דמיירי דוקא בהקטרה או כשבנה מזבח דכל כהאי הו"ל לפרש, וגם דק"ל דלענין מעלה בחוץ אמרו בסתם דחייב ולענין מטיל מום בקדשים שם אמרו (בסתם) דלא חזי להקרבה ומשים דליכא מזבח, אלא ס"ל דגם