שו"ת מהר"ש אלפנדרי קלח

מזבח חדש שלא הקריבו עליו עולת תמיד והכי מתבאר ממ"ש רש"י ז"ל שם וכ"כ הריטב"א בחי' למכות ע"ש באופן דנראה ברור דמותר להקריב כל הקרבנות אעפ"י שלא נתחנך בתמיד ש"ש ואפי' לכתחילה, היכא דלא אפשר להקריב תמיד ש"ש וכדכתי' לעיל ואין צורך למ"ש מהרא"ף בתשובה בס' "יוסף אומץ" ולפי מאי דכתיבנא מפורש יוצא דמקום המזבח הי' ידוע אף לאחר החורבן ובזמן הש"ס וכדס"ל כן להרב כ"מ בפ"א מהלכות בית הבחירה ובס' ברכת הזבח ד"ס ע"ש ודלא כמ"ש איזה מהגדולים דלאחר החרבן אי אפשר לידע עד ובא מורה צדק וכמו שנראה ממה שכתב הרב דמש"א בפ"ק דחולין דף כ"א ע"ש גם הרב בס"ה דרך הקדש ד"ט עמ"ש הכו"פ משם ר"ח מפריש שאמר לבוא לירושלים ולהקריב מנא ידע מקום המזבח וכו' ע"ש. ובספר עץ החיים למהרח"א אבולעפיא בפ' ויצא כתב וז"ל ואיכא למידק איך פסק הרמב"ם ז"ל סוף הל' מעה"ק המעלה בחוץ בזה"ז חייב כרת והלא אינו ראוי לפנים, שאין מכירים מקים המזבח וע"ע במ"ש וי"ל ע"ד לעת הפנאי, וע"ע בס' מגילת ספר לאוין דקס"ד שכתב לישב מה שהמטיל מום בקדשים אינו לוקה עפי"ד הרמב"ם דפ"ב מבית הבחירה שג' נביאים עלו עמהם מן הגולה וכו' וא"כ בזה"ז שהמזבח נחר ולא ידענו את מקומו וכו' עש"ד, ואין להקשות ע"ד הראשונים הנ"ל דכתבו דיכול שיבנה המזבח דאיך אפשר כיון דהוו טמאי מתים משום דכבר הוכיחו הראשונים ז"ל דבזמן הש"ס הי"ל עדיין אפר פרה והביאו דבריהם הרמ"ל בפ"ג מה' אבל ע"ש, וכ"כ בס' התרומה בהל' א"י, והרא"ש בפסקיו בחולין דף ק"ז ע"ש ומ"ש הרמ"ל וזכורני שראיתי במקום אחד דכשגלו לבבל הוליכו עמהם אפר פרה ע"ש אמת שכן איתא בתוספתא ה"ד הר"ש פ"ג דמס' פרה מ"ג רש"א אפרן ירד עמהם, אמרו לו והלוא נטמאת בארץ העמים, א"ל לא גזרו וכו' אלא לאחר שעלו מהגולה ע"ש, אבל לא ידעתי מאי נ"מ לזמן התנאים שהיו אחר חרבן בית ב' ומאי דהוה הוה, ואפשר דכונתו לומר דכיון שהי' כן מסתמא דודאי דגם בבית שני הנשארים שם בא"י לקחו להם אפר פרה להטהר

והנה בעברי בדברי הס"ת הנ"ל חזות קשה הוגד לי שראיתי שכתב דמ"ש מקריבין אעפ"י שאין בית ושהמעלה בחוץ בזה"ז דחייב דמיירי כגון שבנה מזבח במקומו דאי ל"ה אינו ראוי לפנים דכל הקדשים שנשחטו כשנפגם המזבח פסולים וכו' א"נ במקטיר קטורת או קומץ מנחה מידי שאין צריך מזבח וכו' וגם כתב אח"כ הלכך נראה דבקדושת מחיצות העיר קיימת לעולם להיות מותר לאכול מעשר שני אי בנה מזבח אבל בלא מזבח לא, דאתקש מעשר לבכור שצריך לו מזבח לאכילת בשרו וכו' ע"כ עש"ד. ונראה ודאי דמ"ש אי בנה מזבח דהיינו לפי מה שכתב קודם דאף בזמן האמוראים הי"ל אפר פרה וא"כ איך כתב שם וז"ל אבל מעשר שני בזה"ז שהוא טמא מחמת שאין לנו הזאה וכל אדם טמא אם הפירות לא הוכשרו א"כ הוא טהור, א"כ הוא מותר לאכלו בירושלם אע"ג דע"כ ליכא מחיצות מקודשות וכו' עש"ד דקשה דאם כולם טמאים איך אפשר להיות שיבנה המזבח ובלא מזבח א"א לאכול מעשר שני ודוחק גדול לומר דמיירי באם עבר ובנה באיסור וראיתי להכ"מ רפ"ב דמע"ש דכתב וז"ל כתב סמ"ג על מ"ש רבינו אף מעשר לא יאכל אלא בפני הבית שאם הפירות לא הוכשרו שמותר לאכלן בירושלם, מניין לו עכ"ל ואין הסמ"ג כעת עמדי לראות מה הבין בכוונת דברי הס"ת, אבל נראה ודאי דכוונתו להקשות לפי מה שהבין בדברי הרמב"ם ז"ל דבעי ביהמ"ק אבל ודאי נראה דמודי דבעי גם מזבח וכדכתב כן בהדיא בסה"ת שכן מוכח מהש"ס, ובכן מ"ש הכ"מ ואיני יודע מאי ק"ל שרבנו מביא ראי' מהפ' שאינו נאכל אלא בפני הבית וכי לא הוכשר מאי הוי עכ"ל נראה