שו"ת מהר"ש אלפנדרי קלד

בין הערבים שלא יתחנך ע"י וכדאיתא בגמרא, ת"ר ואת הכבש השני תעשה ביה"ע ולא ראשון ביה"ע, וע"ש בפירש"י דנראה דדוקא לחנכו בתמיד של ביה"ע לא משום דלא הוי כמצוה שלמה דשניהם מצוה אחת ובעי החינוך משום דלא יהא כמצוה חסרה, ומפני זה הוה בעי למימר בספרי דאף בנתחנך דלא הוו מזבח חדש דאם לא הקריב בבקר שלא יקריב ביה"ע דהכי משמע קרא דאם את הכבש האחד תעשה בבקר, אז את הכבש הב' תעשה ביה"ע ואי לא לא, ורק משום דאתי קרא לרבות דיכול להקריב כן אבל אם הוא בקרבן אחר כגון פסח וכדומה יכול להקריב אף כשלא נתחנך בתמיד ש"ש דנראה דהחנוך אינו מצוה בפני עצמה ולא הוי כמו חנוך דכ"ג וחנוך דז' ימי המלואים ומפני זה לא מנה הרמב"ם זה למצוה, וחנוך זה הוא לשון מושאל, וכן כתב הרמב"ם בפי' המשנה עי"ש, וכי תימא הרי עכ"פ בעינן העולה הראשונה ואין לך דבר קודם לתמיד ש"ש, הא ליתא, דזה דוקא לכתחלה והיינו היכא דאפשר, אבל היכא דלא אפשר אפילו בקרבן אחר ואפילו בקרבן שאינו ש"פ דחמיר, דשפיר דמי ואפילו לכתחלה וכמתבאר ממ"ש בערכין די"א דבעי למיפשט דעולת נדבה בעי שיר ממאי דאתמר בבריתא דביום שנחרב הבית אמרו שורה וקאמר השירה במ"ע אלימא עולת חובה מי הואי והא בי"ז בתמוז בוטל התמיד עי"ש, הא קמן דאף דלא הקריבו עולת תמיד דהקריבו עולת נדבה לכתחילה, ועיין עוד להרא"מ בפ' ויקרא שכתב דיכול להקריב הקטר חלבים ואברים ששכח וכש"כ כשהוא קרבן פסח

וראיתי למעכ"ת שי' דאזיל כל בתר איפכא דאף דיכול להקריב בכל הקרבנות דלא מעכב דבלי חנוך המזבח דינו כבמת יחיד וכענין שכתבו התוס' בע"ז דל"ד, דכל ז' ימי המלואים כמו במה, ובבמה של יחיד אינו קרב אלא דבר הנידר והנידב, וא"כ פסח ודאי לא קרב בלא חנוך המזבח דאין פסח בבמה ע"כ, הא ודאי שגיאה גדולה במח"כ לומר כן דעכשיו אם נבנה המזבח ולא נתחנך דהוי במה ויכול להקריב כל הקרבנות אבל לא פסח. והס כי לא להזכיר דבר זה ומה שתקע אהלו ע"פ היסוד של "אור וקרות" ז"ל שהשוה דין חנוך של ז' ימי המלואים למאי דתנן אם לא נתחנך בתמיד ש"ש ועליו רצה לבנות בנין גדול, מלבד דלענ"ד מה שכתב הרב או"י הוא מגדל הפורח באויר, ועוד זאת מה שבנה מעכ"ת ע"ד הא ודאי אינו ואף לפי דעתו לא נתן להאמר כלל, ויען שמעכ"ת שי' עשה מערכה אל הדרוש הקדים וז"ל ראיתי בס' אור יקרות שכתב לישב קושית התוס' חגיגה עיין במהרש"א שעמד ע"ד ותי' המחוסר ביאור ולכן תי' הס' או"י דנראה דר"ל דלפי מה שהבינו רבותינו בעלי התוס' בדברי התלמוד תי' חסר ביאור ואפילו לפ"ד מהרש"א אין להם ביאור, אבל לפי דברי הס' הנז' שהוא היפך דברי התוס' דלפי הנראה אותו הספר שראה מעכ"ת מ"ש כן, מפני שלא הבין כונתם, וגם האור יקרות מ"ש הוא כן, וז"ל ודברי התוס' דחוקים מאד חדא דמה בכך שלא כתיבא בפי' סוף סוף טעונה הפשט ונתוח אף עולת נדבה והדרא קושיא מי איכא מידי ועוד קשה דהלא מצות הפשט כתובה בפ' ויקרא גבי עולה והך עולת נדבה דלא נזכר כלל בפי מעולת חובה, ואף שמהרש"א ז"ל רצה לתרץ קושית התוס' אך אינו מתקבל לדעת ע"כ, ולכן רצה לפרש עפ"י דרכו ולא שמחוסר ביאור, וגם הוא נראה שלא הבין כונתם ומשום הכי פי' כן שלא כמ"ש התוס', ועפ"י היסוד של הר"י מארלינש המובא בתוס' ע"ז, ונר' דלק"מ ודברי התוס' נכונים משום דידוע הוא דמה שהקריבו ישר' הי' קודם נתינת התורה, דכד דבר משה לישראל מה שיהי' אחר נתינת התורה ובכלל מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך במשכן ולמחרתו הקריבו ישראל וביום הששי נתנה התורה וכמ"ש במסכת שבת פ' ר"ע עי"ש וכן פרש"י בפיהת"ו, ונמצא