שו"ת מהר"ש אלפנדרי קלב

משום דקרנא דאמר כן אינו בעל המימרא ואין לדקדק בדבריו אחרי שהוא רק שואל בכדי לדעת טעם הדבר במאי דאמור רבנן דאין כותבין וכו' ובעיקר הדין כבר אמרו שם בתר הכי ת"ר כותבין ע"ג בהמה טהורה, ואין כותבין וכו' ובכן אם היה רק זו בלבד לא קשה לן מידי, אבל עינינו הרואות שבדוכתי טובא נקטו כהאי לישנא והוי לעכובא, ומלבד דבדין זה גופיה איכא ברייתא אחריתי הובאה בפ' ב"מ דתני ר"י לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא לתפילין, ועיין עוד בפ"ק דשבת כמה משניות דנקטי כן, ובסוף הפרק אין צולין בשר בצל וכו' אלא כדי שיצולו וכו' ופסקו הרמב"ם והטור וכל הפוסקים דבמזיד אסור, ובפ"ט דכלאים אין הכהנים לובשים לשמש בבית המקדש אלא צמר ופשתים ובסוף פ"ה דזבחים תנן מתני' השגורה בפי הכל הפסח אינו נאכל אלא בלילה וכו' וכל הנהו הוו מדאוריתא ולעכובא, ושם בתלמודא ודלמא דרבנן ולהרחיק מן העברה ומשני א"כ מאי אלא עד חצות וכו' הרי דמלבד דכל הנהו לישנא דמתני' דהוו לעכובא גם מלישנא דתלמודא מפורש דהאי לישנא הוי דיעבד ולעכובא. ועיין עוד בתלמודא דפריך מנין שאין הפסח נאכל אלא למנויו שנאמר במכסת עי"ש. אמנם כיון דדבר זה שאמרו הוא הרא"ש ז"ל דנהירין ליה שבילין דכוליה תלמודא צריכין אנו למשכוני אנפשין בכדי לישב דבריו ואגב נאמר עוד מה שיש לעמוד בכונת הש"ס בההיא דפ' ב"מ במאי דפריך הש"ס על ר"י תפילין בהדיא כתוב דמאי פריך וכמ"ש התוס' מדוע פריך רק על ר"י ולא על הברייתא דפ' ח' שרצים וגם מה שיש לדקדק על השינוי הזה שבאיזה מקומות כותבים בלשון "אלא" ולא כן בשאר המקומות, דנראה דהוי כשפת יתר, ולכן נראה דבדבר שהוא פשוט ולא יש שום חולק משום הכי תני בהאי לישנא דאין עושין כן, אולם כשיש איזה ספק או חולק או וכוח מבני הישיבה דשאלו מנין והוצרך המשיב להכריח שכן הוא הדבר אז דרכו לומר כן בלשון "אלא" בכדי לחזק הענין לאפוקי מסברת המערער, ומשום הכי כדתני ר"י דלא הכשרו למלאכת וכו' מלשון זה משמע שהי' איזה ספק בדבר, ולכן פריך למאי הלכתא תפילין בהדיא כתוב ולא שייך האי לישנא ולפי זה מאי דתנן הפסח אינו נאכל אלא בלילה וכו' נקט הכי אגב מאי דקתני דאינו נאכל אלא עד חצות ושם הוי לאפוקי ממ"ד דהוו כל הלילה ומשום הכי משני תלמודא דלשון אלא עד חצות דהוי לעכובא דהוי דומיא דהנך דבר הלמד דאע"ג דבכל הנהו דנקטו כלשון הזה לעכובא לא מפני דהלשון הזה הוי להורות שכן הוא ויכול להיות בלשון הזה כמידי דהוי לכתחלה וגם מלישנא דאביי דאמר ודלמא ר"ר מבואר דסל"ה ואפי' למאי דקאמר א"כ מאי אלא ע"ח כי התם ה"פ דהכא הוי דאו' ומשום דהוי דומיא דאינך וכ"נ מפרש"י דכתב כי התם דומיא דלילה ומנויו תניה דהוי דאוריתא ע"כ דנראה דהכא דוקא הוי פן ומ"ג להתו' דגרסי ואבע"א וכתבו וז"ל ויש לפ' דדיק מדלא קתני ע"ח לבסוף ע"כ דלפ"ז יכו"ל דבעלמא דלא הוי לעכובא בדלא מוכח ובכן ל"ק למ"ש הכ"מ הנ"ל וגם למה שנר' כן מהתוס' הנ"ל. ולפי מאי דכתב יש לישב ג"כ מ"ש הכ"מ בפ"ב מה' כלי המקדש ה"ו וז"ל דמאחר דגמ' דידן סתם וכתב לא יהיו אלא כן דמשמע עכובא הוא ע"כ דנראה שס"ל דהתם מתוך וש"ס מ"ו דהוי עכובא ובכן גם דברי הרא"ש יש לישב דס"ל דבעלמא לא כל המקומות שוים ואם במקום דהוי לעכובא מאי דנקטו כהאי לישנא ולא כמו בכ"מ הוא מפני הט' הנ"ל אבל הכא למה לא נקט כמו בכ"מ והוי כמידי דרבנן י"ל כן ועיין להרמב"ם פ"ד דחלה וז"ל רצו באימרם לכל כהן שלא פרט בהם כהן ת"ח מע"ה אלא עפ"י הטוב והיפה לאמרו ונתתם ממנו וכו' ואמרו בספרו מה אהרן חבר אף כל חבר מכאן אמרו אין נותנין מתנות אלא לחבר אבל שיהי' אסור לא עכל"ה