שו"ת מהר"ש אלפנדרי קלא

שאם לא נתחנך בתמיד ש"ש דהוי לעכובא דבמא דתנן דתמידין אינן מעכבין וכו' כיון דהוא רק למצוה שייך לומר דאין מעכבין ומינה דכשאמרו דאין מחנכין הוי לעכובא, וכן יש עמ"ש רש"י שם וז"ל דהכי מידרש קרא אם את הכבש האחד תעשה בבקר הוכשר שני להקרב בין הערבים ואי לא לא ע"כ. אלא דהא נמי לא מכרעת ויש לדחות וכמ"ש התוס' שם דגם לס' רב חסדא דהוי לעכובא דעכ"פ אין הקרבן נפסל, ולכן צריך להתישב בדבר שלא נתברר לי כעת מתוך הש"ס מדברי הראשונים, והרמב"ם ז"ל בסו' פ"א מתמידין ומוס' כתב במה דברים אמורים כשנתחנך המזבח אבל היה מזבח חדש שעדיין לא קרב עליו כלום לא יקריבו עליו תחילה בין הערבים שאין מחנכין מזבח העולה אלא בתמיד ש"ש ע"כ ומלבד דלא ביאר אם נפסל או לא יש לדקדק מדבריו דהא דאם לא נתחנך שלא יקריבו של בין הערבים דהיינו דוקא שלא קרב מקודם שום קרבן אבל אם קרב איזה קרבן שיהי' אף שהי' צריך לכתחילה בתמיד ש"ש בדיעבד יקריבו של בין הערבים ולא ידעתי מנין לו וראיתי למעכ"ת שלא נכנס בכל זה אלא דהוי כמו דקימ"ל בכל מקום דבעינן שנה וכו' אלא שכתב שיש לדקדק מהך לישנא דאין מחנכין וכו' דאף בדיעבד מעכב, ונראה דהא ליתא דמלבד דיש לומר דאף אם תמצא לומר דבעלמא יש לדקדק כן הכא ודאי אין לדקדק כן כיון דלא שנה עליו הכתוב איך נוכל לומר דהוי לעכב וכהאי גוונא כתבו התוס' ביומא דל"ד דלשון שלא יהי' דבר קודם לתמיד ש"ש משמע טפי עכובא מלישנא דמתני' דכל התדיר וכו' ע"כ והיינו לפי הקס"ד אבל בקושטא לא מצינן לדיוקי הכי כיון שלא שנה עליו וכו' ותו דמ"ש מתוס' מנחות המדקדק בדבריהם יראה שס"ל דהכא דוקא הוי לעכובא משום דהכי משמע מדקתני סופא בהנך דלא יביא ואם הביא כשר אלמא דברישא הוי בדיעבד אבל בעלמא יוכל להיות כהאי לישנא דלא הוי לעכובא ועיין בדין זה גופיה להרב כ"מ פ"ח מתמידין ומוספ' הלכה ב' שכתב וז"ל ואפשר לומר עוד שרבנו מפרש דלתנא דמתני' נמי אם הביא מן הישן כשר' דלישנא דמתני' הכי משמע דהא כל הקרבנית וכו' היינו לכתחלה עי"ש בדבריו ובדברי המרכבת המשנה האשכנזי ח"א גם הכ"מ בפ"א מהלכות ק"פ הלכה ט' כתב על דברי הרמב"ם ז"ל שכתב ואם שחטו כולם בב"א דכשר שם בהלכה י"א וז"ל הכי משמע דר"י לאו לאפסולי אמר דא"כ הכי הוי לומר פסח שנשחט פחות מג' כתות דפסול, הרי דאף דלישנא דר"י הוא דאין הפסח נשחט אלא בג' כתות וכו' הוי לכתחלה והרואה יראה בדברי הרא"ש ז"ל בפסחים פ' כל שעה דמבואר בדבריו דהאי לישנא לא הוי כי אם לכתחלה, דכתב וז"ל גבי אשה לא תלוש וכו' דמדלא קאמר אשה לא תלוש במים שלא לנו לומר דבדיעבד שרי הובאו דבריו ביתה יוסף סי' תנ"ה שלפי כל זה יש לומר דהכא נמי דוקא כשאפשר לחנך בתמיד ש"ש אז לא יחנכו בתמיד של ערבים, ואברא דאם וכו' דברי הרא"ש הם כפשטן דכללא הוא דהוי כן בכ"מ תמוהים שהם הפך מכ"מ ובשלמא על ד' הכ"מ הנ"ל נוכל לומר דרצונו לומר דאף דמצד הלשון יש לדקדק כן דהא לא מכרעת ונוכל לומר שס"ל להרמב"ם בכאן דוקא לכתחלה, ובזה יש לישב מה שכתב הכ"מ בפ"ב מכלי המקדש ה"ו דמאחר דגמרא סתם וכתב לא יהי' אלא כן דמשמע עכיבא הוא, אבל לדברי הרא"ש ז"ל דכתב כן דהאי לישנא לא הוי כי אם רק לכתחלה יש לתמוה דאי אפשר לומר כן. וכבר ראיתי להרב מהר"י דוד בספרו יקרא דשכבי דרוש ט"ו שהקשה על הרא"ש ז"ל ממ"ש בשבת פ' ח' שרצים, דשאל קרנא מרב מנין שאין כותבין תפילין אלא ע"ג עור בהמה טהורה, וא"ל דכתיב למען תהי' תורת ד' בפיך, והא טור בהמה טהורה מדאוריתא הוא, ואין לחלק בין דיעבד ולכתחלה בדאוריתא ע"כ, ואי מהא לא איריה