שו"ת מהר"ש אלפנדרי יג

כאחד מ"מ באמצע אותה ברכה בעי' וכעי' זה כת' הטור בסו' תקס"ו וע' בד"מ ובהגהת מהריק"ש סי' קי"ט ובמג"א סי ס"ח אבל אין זה נכון דא"כ ק' דגם לציבור לא הו"ל לתקן קודם התחלת ברכה ולכן נר' דהטעם הוא דאף דבצרכי צבור שרי אפו"ה שניא דא כי אין זה שייך ליחיד כי בציבור נתקנה וכמ"ש הרב"י משם הרד"א והמנהיג ע"ש וע' בקו' תפי' כל פה סס"י קכ"א דכתב ע"ד מג"א דאינו יודע לו טעם דהא ודאי מפסוק בתפילתו כיון שאינו מכלל תפי' י"ח עש"ד ולכאורה משמע דס"ל דאם הפסיק דהוי הפסק וצריך לחזור ואין נר' דאפי' למ"ד דאינו רשאי דבציבור נתקנה היינו דלכתחילה אין לאומרו אבל בדיעבד כיון דשייך לברכה והוי בל' רבים לא הוו הפסק ואכמ"ל כי נר' לי דאפי' לד' הרב הנז' בדיעבד לא הוו הפסק ומאי דקאמר דכוי הפסק היינו לכתחילה ויש לעיין בזה כמ"ש הב"ח סי' קכ"ח סעי' ו' משם המרדכי הארוך דמגילה ובחי' אנשי שם שם

העולה מכל מאי דכתי' הוא דלדעת הראשונים ז"ל אפי' במוסיף בג"ר וג"א בל' רבים שרי ואפי' לכתחיל' ולפי"ז מכ"ש בנ"ד שאמר מודים דר' דלא הוו הפסק דכל הנוסח אינו כ"א דברי שבח וצ"ר והודאה לציבור דומיא דמודים שאנו אומרים וגם במה שאומר כן תחיינו וכו' הוי צרכי רבים והכל הוי מעין הברכה ואפשר דש"ד ואפי' לד' הרמ"ה דמלבד מאי דכתי' לעי' דגם לדעתו אינו מקפיד בתוס' דח"י ותו דא"ל דזה ל"ח תו' כלל דהוי דומיא ממש כנוסח הברכה, אכן זה עומד לנגדנו הירוש' דפ"ק דברכות אלו ברכות שמאריכים בהם ברכות ר"ה ויוה"כ כו' ואלו שמקצרין בהן המברך על המצות ועל הפירות מה שאר כל הברכות אדם מאריך אמ"ר חזקיה מן מה דתני המאריך מגונה והמקצר משובח הדא אמרא שאין זה כלל, תני צריך להאריך בגואל ישראל בתענית הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך אמ"ר יוסי שלא תאמר הואיל והוא מעין י"ח לא יאריך לפום כן צ"ל צריך להאריך בגואל ישראל ע"כ ויש להעיר על רבותי' בעלי התו' בפ"ק דע"ז והר' הטור ומרן ב"י בסי' תקס"ו איך לא זכרו הירושלמי הזה דהרי משמע מהך ירוש' דאין להוסיף כלל בשום אופן על נוסח שתקנו חז"ל וכס' הי"א שהביא הבה"ג וכס' הרא"ש בתשו' כ"ד סי' ג' דאין להוסיף שום תיבה בברכות די"ח וע"ע בטור מסי' קי"ג ואי' וצ"ל לדע' הרא"ש והטור דה"ד היכא שהוא מוסיף בלתי צורך כלל דאז למה לו להוסיף אבל מד' הירוש' משמע דבכל גוונא אין להוסיף וכבר ראיתי להרשב"א שם בחי' דהוק' לו מד' הירוש' ולא ישב כלום

ומ"מ נר' דגם למאי דנר' מד' הירוש' דלאו ש"ד ה"ד דאין להוסיף לכתחילה אבל בדיעבד ודאי אם הוסיף מענין הברכה לא הוי הפסק שהרי אפי' בטועה ומזכיר מאורע של שאר הימים בתפי' י"ח פסק מרן בסי' ק"ח דיצי"ח ולא הוי הפסק והגם דרבני האחרונים יש מהם שקראו ערער על פסק מרן דמה שלמד כן מההוא דאם הבדיל בב' דיצא דאין דמיונו עולה יפה ויש מהם דתרגמוה לפ' מרן דה"ד בתפי' התשלומין ודייקי לה מלשון מרן גופיה וכמו שיעויין בד' האחרונים מ"מ הסכמת האחרונים דבדיעבד אצ"ל וגם הרב חיד"א עם שדעתו בברכ"י ס"י תרס"ח הוא דצ"ל כבר הדר ביה מר משמעתיה בס"ה יוסף אומץ סי' ח' ופ' דאצ"ל וע' פה"ד ח"א בסי' ק"ח וקי"ב ובח"ג סי' רס"ח וי"ל ע"ד ע"ש ואחר זמן רב יצא לאור ס' שו"מ מ"ד ושם בח"ב סי' ק"ח כת' בנ"ד דהזכיר מאורע שאר ימים כת' דחוזר משום דבתפי' העיקרי הוו הפסק וה"ד הברכ"י דסי' תרס"ח ולא ראה ד' היוסף אומץ שכ' שיש ראיה ברורה ממ"ש, טעה בוכתבתם חוזר ובתר"י הק' למ"ד ק"ש דר' למה חוזר וכתי' דכל שהתחי' לקרות וטעה שוב צריך לחזור ולומר כתיקון וה"ה כאן כל שהתחיל ואמר מאורע שאר