שו"ת מהר"ש אלפנדרי יב

רבים כמו שיתבאר בסי' קי"ב וכן ר"א הקליר שהיה מא"י מק"ס וכו' והוא תיקן קרוב"ץ לג"ר וגם בסי' קי"ב כת' שם דבצרכי רבים שרי וע"כ נהגו במדינות אלו לומר קרוב"ץ בג"ר וג"א אעפ"י שיש בהם כמה בקשות וגם אין בהם משום הפסק בתפי' אפי' לאומרים שהוא אסור להפסיק בפיוטים בברכות דק"ש כמו שנת' בסי' ס"ח ושו"ר להר' חיד"א בשיו"ב סי' קי"ב שכת' משם הרד"ק דפי' לד' מרן שם דמיירי דוקא בפיוטים דיוצר אבל דתפי' ח"י שרי ומשו"ה יש להתיר ג"כ בפיוטים דטל ומטר והר' חיד"א פליג עליה דפיוטי דטל ומטר לא מקרי צרכי רבים אמנם לא פי' שחותיו הרב בכו' דברי מרן שכת' דאין לו' פיוטים דתנא אהיכא קאי ומבין ריסי עיניו נר' דהבין דמרן מיירי בפיוטי האחרונים כגון פיוטי וכיוצא ומה שפי' בעניותין ד' מרן נר' לי יותר נכון *) ועפ"י האמור הנה נכון מ"ש בתשו' מהר"ם הארוכות סי' תרמ"ח דתוס' זה דברכינו ברכה אינו מטופסי הברכות שתיקנו ק"ך נביאים כ"א תוס' זה הוא שהוסיפו בדורות האחרונות ולא ידעתי מתי הוסיפוה עש"ד וי"ל דהיכי שרי להוסיף בג"א אך למה שנתבאר א"ש דכיון דהוא בלי רבים ומענין הברכה שרי וע"ע בקונ' תפי' כל פה שבס' שיח יצחק חגיגה בסופו ע"ש אלא די"ל ע"ז מ"ש הטור סס"י קכ"א דדוקא ש"ץ אומר אותה אבל לא יחיד וכ"פ מרן בש"ע שם ולפי מאי דכתי' קשה דמה קפידא יש בדבר כיון שהוא בל' רבים אמנם ראיתי בד"מ סו' קכ"ז דכתב משם מהר"ם ומהרי"ל דשרו אלא דהוא ז"ל חלק עליהם ע"ש והמג"א הביא משם הלבוש דכתב דנוהגים לאומרו וכת' המג"א וז"ל ונ"ל דאין למחות ביד האומרים אותו ע"ש והיה נר' לומר דדעת הטור ומרן דאסרי ליחיד לאומרו הוא משום דס"ל דע"כ לא שרי להוסיף בל' רבים אלא דוקא באמצע הברכה אבל לא קודם התחלת הברכה ומשו"ה לא שרי הכא והגם דג"א חשובות **(כדברי מרן הגאון המחבר זצ"ל ראיתי כתב כן נם בתשובת שער אפרים סי' י"ג דהא דלא הוטב בעיני הרא"ש והטור בסי' ס"ח לומר הפיוטים מטעם הפסק ה"ד התם בברכות ק"ש אכל כתפלה לא חשיב הפסק ובסי' קי"ב מיירי בתפלה וכ"כ נמי בתשובת זכור לאברהם אביגדור סי' י"ג ועיין עמודי אש קונטרס בית תפלה אות ט"ז שבתשובת דברי נחמי' חאו"ח כתב דצ"ע מאין מקור חילוק זה. וכן ראיתי במגן גבורים למפרשי הים כשה"נ סי' ס"ח שכתבו ג"כ שלא ידעו מקום לחילוק זה והרי הש"ע פסק דבתפלה נ"כ אין להפסיק בקרוב"ץ מטעם הפסק כמבואר בסי' קי"ב ס"ב. והנה המעיין בש"ע שם בסי' קי"ב ס"כ יראה שהש"ע לא כתב להדיא דעצם אמירת הפיוטים בתפלה הוא הפסק כמ"ש בסי' ס"ח גבי ברכות ק"ש אלא כתב סתם אין לומר פיוטים וקרוב"ץ כתפלה ולכאורה כיון שכבר כתב בסעיף הקודם דצרכי ציבור שרי לשאול גם בנ"ר ובנ"א כמ"ש התוספות והרא"ש וכו' ומבואר בדבריהם עצמם דהפיוטים הנהוגים הם בכלל צרכי ציבור אם היה הש"ע חולק וסובר שאין הפיוטים הנ"ל בכלל צ"ר הי"ל לפרש וע"כ נראה סתמו כפירושו של מרן הנהס"ח לעיל שהש"ע חושש לטעם האחר שכתב דהטור לעיל בסי' ס"ח דנורם לשיחה אמנם ממ"ש רבינו הרמ"א שם כהנה ויש מתירין הואיל וצ"ר הם משמע לכאורה דס"ל שהש"ע שכתב שאין לאומרם הוא מטעם הפסק וצ"ע ולכאורה יש להרגיש על מרן הגהמ"ח שלא העיר מזה רק נרגש מדברי המפרש שלא נתכוון אלא לפרש מלת קרוב"ץ שבכ"מ וכמ"ש מהר"י חאסון בתשובתו לקמן סי' כ'. ואין זה מרבינו הרמ"א (דכל יתור וחיסור תיבה או שתים או פי' כעין זה שבתוך דברי הש"ע ממש הוכחתי בספרי שו"ת יין הטוב העומד בדפוס שאין זה לא ממרן הש"ע ולא מהרמ"א אלא מרב אחר ואולי מהמציין המקורות שבהגהה ועיין המעלות לשלמה מערכת ספרים מערכת ה' אות ג') איך שיהיה עצם החילוק הנ"ל מוכרח ומוכח הוא בהטור והרא"ש ועיין במ"ג ובעמודי אש הנ"ל שם וי"ל בדבריהם ואכמ"ל. יצחק נסים)**