שו"ת מהר"ש אלפנדרי קכז

והרואה יראה שממה שכתבתי בקונט' יש להשיב ע"ד באיזה פרטים ולא אוכל כעת לעמוד מכמה טעמים ורק אומר שהר' ג"מ אחר שסתר משום זו"ז גורם כת' וז"ל מ"מ אתרוג בלימון כיון שעינינו רואות שמוציא אתרוג אף שיהיה בי שינוי הא איכא מ"ד א"ח לזרע אב ואם נולד מחמור וסוס הפרי עם האם מותר אף שזרע האב מוליד בו שינויים כדאיתא בחולין דע"ט ע"א עבי קליה וזוטרא גנובתיה מ"מ וחלק נוכל בזה דדוקא לזרע אב שחו' שהרי א"א שיתהוי הולד בלא הצטרפות ז"א אבל היחור של אתרוג בלימון שיש בו כח הגידול מעצמו אלו לא נחתך ומוציא כעין הפרי של המורכב אפילו שיש איזה שינו מחמת מין הנרכב י"ל דלא חישי' לי' ובטל לגבי המורכב ואין חושש' לסיוע הנרכב וכו' אשר מבואר מזה דאף דהוי כלאים וניכר השינוי, דלכ"ע אין אחל"א אלא דשוב כתב וז"ל אמנם בתר עיון הא ליתא דהא בחולין אמר אמימר דשיחלא קמא אסירא מכו"א הו"ל זו"ג וזה אפי' למ"ד אחל"א כמ"ש התוס' שם ובסנהדרין דף כ"א אין חלק האב בטל כיון דמקרי זוז"ג עכ"פ א"כ י"ל אפכא דאפילו אם אחל"א אע"פ שיש לפנינו מקצת סי' לענין כלאים אזלי' בתר העיקר שיש במין הזה ורובא הוא סיבת ז"א והתהיותא וריקומא במעי אימא מיקרי מן האם אבל באתרוג כיון דעכ"פ איתא למין הנרכב להתיר משום זוז"ג ליכא אתרוג שלם ובעינן אתרוג שלם והרי יש בו עוד כח הנרכב שא"א דכמאן דליתא דמי כיון שמועיל להתיר לענין זוז"ג ואם היה בטל לגמרי לא הוי שייך בו זוז"ג וע"כ כמאן דאיתא דמי וא"כ אין כאן אתרוג שלם זת"ד ע"ש

ולענ"ד דלא עיין שפיר ולא דק מכמה טעמי חדא דאף לפי דמיונו דמדמה הרכבת האילן לכלאים דבהמה דכי היכי דהוי זוז"ג לכלאים דבהמה אף למ"ד אחל"א כן נמי בהרכבת האילן הוא מן התי' דהזכיר לדברי התוס' דסנהדרין דכתב ג"כ כן ולא הביט יפה דשם אינן הולכין כמ"ש בחולין דשם ע"מ דפריך הש"ס אלא למ"ד זוז"ג מותר מאי א"ל כת' וז"ל נר' דהא דחשיב ליה זוז"ג היינו כמ"ד חו' לזרע אב. דלמ"ד אחל"א חד גורם הוא, ותי' ומאי קשיא ליה הא הך ברייתא כר"י וכו', ושמעי' ליה בפ' אותו וא"ב דאמר אין חו' לזרע ומיהו התם מבע"ל או מפשט פשט"ל לר"י או ספוקי מספק"ל ע"כ, ור"ל דכיון דהוא בס' די"ל דס"ל דחו' לזרע אב ולפי זה הו"ל זוז"ג וא"כ פריך דכיון דיש ס' לא הול"ל בפשו' ולדה אסורא, וא"כ מפורש בהדיא בדברי התו' דס"ל דלא שייך לומר זוז"ג למ"ד אחל"א ואף שתירצו התוס' עוד תי' אחר וכתבו ועוד י"ל דהתם בדבר בכל חד באפי נפשיה וכו', וכמש' בחולין הרי דחו זה דאין לחלק כלל בכך ממ"ש בחולין בפ' בהמה המקשה איבעיא להו מהו לחוש לזרעו ע"כ, ור"ל דשם מדמי לדברי הא מר גם כשיצא האבר דהוי איסור דה"ד לדברי הסו' דחל"א והוי כבן פקועה הבא על הבהמה דב' הוו התר דמתבאר דאין לחלק כלל ונמצא דחילוק זה שחי' בחולין כבר דחו אותו במס' סנהדרין ור"ת עניים במ"א ועשירים במ"א, ולכן ס"ל שם בסנהדרין דתי' הא' הוא עיקר דלמ"ד אחל"א ליכא למימר זוז"ג ואיך כתב ע"ש התוס' בסנהדרין בפשי' היפך מ"ש אתמהה

אמנם י"ל ע"ד התוס' הנ"ל שס"ל דלמ"ד אין חוששין לז"א ול"ש זוז"ג דמה יענו למה שהוכיחו התוס' שם במס' חולין בדברי אמימר דגם למ"ד אחל"א שייך זוז"ג כשא' אסור וא' מותר, וגם ע"ד התו' במס' חולין י"ל דאיך לא נרגשו מהש"ס דמס' חולין דמשם הוכיחו התו' במס' סנהדרין דלמ"ד אחלז"א דהוא אף כשאחד איסור וא' היתר, ולזה י"ל לפי מ"ש התו' שם וז"ל דאתא אבין פקוע דכוותיה שיש בו איסור יוצא בחד אבר ע"כ, וכתב מהרש' וז"ל ונר' דס"ל לתלי דאי לא הוי באימיה איסור יוצא ודאי דהוה