שו"ת מהר"ש אלפנדרי קכד

הרמב"ם כל שאינו שינוי גדול כתפוח ואתרוג הוי רק משום מה"ע ולענין מלקות הוא רק בתפוח ואתרוג וצ"ע עכ"ל, ולדידי נראה אילו היה מעיין במ"ש בקינ' היה מבין בעין שכלו דמלבד דהדקדוק שיש לדקדק מהרמב"ם ומהראשונים דנקטו אתרוג ותפוח ולא אישתמיט לשום א' לאשמעי' דגם באתרוג ולימון דהיא נכון ועוד זאת היה מבין דגם כל פסקי הרמב"ם הם נכונים וברורים ופשוטים ושכל דבריו עולים בקנה אחד ושאדרבא גם מהם יש להוכיח שפיר דאתרוג ולימון דלא הוי כלאים, והוא זה דדין תפוח עם החזרד דהוי כלאים הטעם הוא דאף דדומין זל"ז באיזה צד. הדבר ברור דהוי ב' מינין משום דרחוק מאד בטעמם ריחוק גדול, ודין זה הוא משנה ערוכה בפ"ק דכלאים עי"ש

אבל בהלכה ה' דכתב ואעפ"י שהם ב' מינין בטבען הואיל ועליו של זה דומין לעלין ש"ז לא חששו לכלאים שאין הולכין בכלאים אלא אחר מראית העין, מיירי דאין בטעמם ריחוק גדול כ"כ ואפ' שיש איזה הפרש בפרי לא איכפת לן כ"כ משום שאין הולכין אלא אחר מה"ט, והרי למ"ע דיש להם דמיון בעלים עכ"פ, ובכן גם היה מבין פסקי הרמב"ם בודאי דלא היה מפרש פי"ז, בדברי הרמב"ם דכל שאינו שינוי גדול כתפוח ואתרוג דהוי רק משום מה"ט דהא ודאי ליתא ולא ניתן להאמר כלל, ולכן ברור הדבר דמ"ש בקונ' דאין איסור כלאים בהרכבת יחור של אתרוג באילן של לימון הוא ברור ועוד ג"כ ידוע מש"כ המפרשים ז"ל שכשאמרו בלשון והדומה לזה ל"ד שיהא ממש אלא סגי בדומה לו קצת, וכ"כ הר' מהר"ש קזאני בדין זה גופיה וכ"ש באתרוג ולימון כמ"ש מהרש"ק גופיה שהוא ממש בעלין ובפרי וכתב עוד וז"ל דגם הלימון הפרי והקליפה נמי שנאכל כמו האתרוג שדומה עכ"ל, ובשגם שהוא שוה בכל עניניו ותכסיסיו דודאי אין בזה איסור כלאים ושיש לתמוה טובא על המפרשי' דפשט"ל דיש בו איסור וזכורני שהר' פ"מ הרגיש בזה קצת אבל לא יצא י"ח ביאיר בזה ואינו כעת מצ"א

גם מ"ש הרב הנ"ל בשמי שאני כתבתי שמותר לכתחי' לברך על הלימון ושיש ראיה מהירו' עמו הסליחה, שאני לא כתבתי שמותר לברך ומכ"ש שאכתוב שיש ראיה לזה מהירוש' הנ"ל שמותר לברך, דמה שייך זל"ל, והרי הקונ' הוא בעולם וניתי ספרא וניחזי דאיברא שעמדתי ע"ד מהרמא"ל ודעי' דס"ל לפסול אף בהרכבה משום תערובת הלימון דהי"ל לבאר מקודם הט' מה שיש לפסול הלימון כיון דיש בלימון כל התנאים הצריכים לצאת שנאמרו בתל' בבלי וירוש', וכמו שכ"כ בתשו' הרב מהרמ"א שהעיד לו כן זקן אחד וכ"ה האמת ואף שנהגו מימי קדם שלא לברך בלימון מ"מ מן הראוי הוא לחקור בדבר ולידע הטעם דאפ' דלפי הטעם ההוא דהוא דוקא כשהוא בעינו ולא כשיש איזה תערובת לימון באתרוג אף לפי"ד דיש לפסול משום ב' מינים ואחר שנו"ן בדבר הזה וכתבתי שלא נתבאר בפי' לא בש"ס בבלי וירוש' ולא בפוסקים הראשונים דאף בדבר שיש בו כל התנאים וכמו בלימון דאינו יוצא י"ח מה"ת ועוד זאת דאם איתא להא כשהק' בש"ס טל איזה מינים דאמאי לא שאלו ג"כ ואימא לימון אף דיש כל התנאים כדי שנדע הטעם לפסול הלימון והר' מהרמא"ל נרגש דאמאי לא שאלו ואימא מורכב. והשיב דמאי דלא שאלו הוא מפני דאין לשאול על דבר שהוא מב' מינין ואין זה מספיק למה שלא שאלו על לימון כיון שיש בו כל התנאים דנר' דס"ל דאין בלימון כל התנאים הצריכים, וזה אינו והרב מהרמ"א השיב כשהוגד אליו דברי הזקן דא"כ יוצי"ח בלימון והא לא הוי אתרוג וכתבתי שם שלא זכיתי להבין דבריו דמהש"ס נראה דלא קפיד קרא אלא שיהיו התנאים ולא שיקרא אתרוג משום דשם אתרוג אינו שם הקדש ולא נאמר למשה מסיני בלשון תרגום אלא שיש אותם התנאים שנקרא הדר ותו דעדיין אינו מתורץ למה לא הקשה בש"ס ואימא לימון כיון דיש בו כל התנאים ואין לומר דיש לפסול משום דליכא