שו"ת מהר"ש אלפנדרי קכ

בכלאים שאמרו ואפי' מקצת שה הוא משום דבכה"ג חשיב כאלו כולו שה

ומתוך מ"ש הרואה וראה מה שיש להשיב ע"ד התוס' שאחר שסתר ד' הר' מהרמא"ל בסי' קפ"ו במה שדימה לילדה שנסתבבה בזקנה כת' אך לפי האמת דעכ"פ כח אחר מעורב בל"ס שאינו פרי עץ הדר ותליא אי אמרי' דמו ואפי' מקצת דמו ע"כ גם שם לקמן כת' בזה מהר' השואל לרמ"א דהוכיח דכשר ממאי דקי"ל שה ואפי' מקצת שה והוא השיב דכבר נשמר מזה דבאתרוג הוי כחציו עבד וחציו ב"ח וכו' ולפי מאי דכתיב הא לא מכרע וכמו שכבר ביארו הדברים כל הראשו' דל"ד כלל ושגם הוי כאלו כולה שה וכנ"ל ואפי' למ"ד דחוששי' מספק לזרע האב וכנ"ל

ומאחר עלות לעילא מן כל הא ודאי דכי יתן דעתו המעיין לכל מאי דכתי' בעיניו יראה ולבבו יבין דבכמה טעמי' יש להכשיר אתרוג המורכב הזה שיוצא מיחור האתרוג המורכב עם אילן הלימון ומה גם כשהוא שהאתרוג הזה מהיחור אחר שנוטע בארץ ואף למי שירצה לדחות בלא טעם ויחשוב בדעתו לדמות לולד הבא מן הכלאים הרי כבר כתיבנא דגם בולד הבא מן הכלאים אף לסברת החוששים דהוא רק מספק דשמא חוששי' לזרע האב לעומת זה הא איכא קמן סברת הגאונים השאלתות ודעימיה דס"ל דהלכתא אזלא והכי קי"ל דאין חוששי' לזרע האב כלל והולד הזה מותר עם אמו והרי כבר כת' דבכה"ג ס"ל לכמה גדולים דהוי ס"ס ועי' בזה להרה"ג מוהרח"ש בק"ע בס' הרמב"ם דבעי קברתיו וגם ובכמה תשו' ובס' מקור ברוך סי' כ"ו ובתשו' מהר"ם מפדאווה וע' בתשו' הרשב"ש סי' רל"ח ובתשו' הריב"ש סי' קמ"ד

ופוק חזי להרב מהרשד"ם ז"ל בדין אתרוג של טבל דמתיר הרמב"ן ז"ל שכתב שאף שהבאים אחריו חלקו עליו ולא מצא לו חבר ואפילו הכו כתב כדאי הוא הרמב"ן לסמוך עליו ביותר מזה עיי"ש והגם שבזה יש לעמוד על דבריו בכאן דלא מצא לו שום חבר ורבים המה האוסרים בודאי דיש לחוש לדבריהם מ"מ הכא בנ"ד שהם מעמודי העולם ודבריהם דברי קבלה והאוסרים הוא רק מתורת ספק בודאי שיש לומר שכדאי הוא לסמוך עליהם

ונראה עוד שי"ל דגם הסוברים דחששו מספק להחמיר משום דבעלמא חוששין לזרע האב הכא דהוי שעת הדחק גם הם יודו דשרי לצאת בו ידי חובה משום דכלל גדול בתלמוד ושגור בפי כל פוסקי הלכות דאף בסברא דלא קי"ל כותיה ואפ"ה כשהוא בשעת הדחק יש לסמוך ע"ז ולומר כדאי הוא פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק וכמו כן הכא דגם החוששין בעלמא ואמרו כדאי הם השאילתות ודעימיהו לסמוך עליהם בשעת הדחק וכן אמרו בר"פ לולב הגזול שאמרו כן חכמים לר' יהודא משם ראיה אין שעת הדחק ראיה שנראה שאף לסברת חכמים דסברו להו דהוי פסול כשהוא בשעת הדחק יש להכשיר וגם לברך וכמ"ש הגאון הרא"ם בספר היראים ובא"ז ובספר המנהיג להגאון הבן ירחי ועי' עוד להתרומות הדשן סי' ב"ן ובמהר"ץ סי' ט' וכ"כ הראב"ד וכן מצינו גם בענינים אחרים ועי' בפ"ק דברכות ד' ט' וכן פסקו הפוסקים הרמב"ם וסמ"ג וטוש"ע או"ח סי' ח"ן ועי' עוד בספר השיב משה בענין ברכת לבנה ביום ט"ז ובספר נחפה בכסף ח"ב ביו"ד סי' ו' ועד אחרון החיד"א בקונטרס אחרון לספר לד"א אות כ"א בענין ס"ת שאין בו תגים שנחלקו הפוסקים כתב דכבר אמרו כדאי הוא ר"פ לסמוך עליו בשעת הדחק ואע"ג דמפורש בפרק מי שהוציאוהו דזה דוקא בדרבנן ה"נ רוב הפוסקים סוברים דברכה שא"צ דרבנן ולא זכר דיש סוברים דגם בדאורייתא י"ל כן וכמ"ש הרשב"ש סי' תקי"ג שהרשב"א כתב בתשובה שאפי' בדאורייתא אמרינן הכי וכן כתב הבית חדש משמו והשפתי כהן שם בסי' רמ"ב חלק עליו ולא ראה תשובת