שו"ת מהר"ש אלפנדרי קיט

איכא מ"ד דאם מתברר וכו' וסיים ומסתברא דליכא לדחנניא משמע דהסכים לד' השאלתות דאף עם אמו שרי א"כ אי אפשר לומר בדעתו שכת' כוי חייב בכלהו מתנות דהוי בכוי דהוי בריה בפ"ע אבל בצבי הבא על תיישה דמה שחייב היא בחצי מתנות כיון דס"ל דא"ח לזרע האב ואפי' שנראה מדברי הרמב"ן במלחמות דלהרי"ף י"ל דה"ד לענין אותו ואת בנו אבל בשאר דברים יש להסתפק אי חוששין או"ל ומהנר' דמשו"ה כת' הר"ן דלזה נוטין ד' הרי"ף ובכן כיון דגם הרמב"ן גופיה לא היה לו שום הוכחה לזה כ"א רק בדרך אולי נקט' כמו שהבינו הגדולים כן הוא משמעות דבריו וגם כן פשט ד' הש"ס דקאמר קסבר א"ח לזרע האב שהוא אף עם אמו ומ"מ מלבד דלפי"ד כל הג' האלו אי אפ' לפרש כן ועוד דגם לפו"ד הרמב"ן אי אפשר משום דאם איתא להא למה השמיט הרי"ף ז"ל לדברי ר"ה ב"ח אי ס"ל כן וא"כ נר' דמ"ש הרי"ף בכוי דחייב בכל המתנות הוא בצבי הבא על תיישא ומשום מזל אב

והנה לפי"ד הר"ן שהק' ע"ד רש"י דכיון דאיצטריך ריבויא תפשוט מינה דחוש' לפי"ז יש להק' ע"ד הרי"ף ודעימיה ביתר שאת דלפי"ז תפשוט מינה דבעלמא חוששין אמנם נר' בהורמנותיה דמר הר"ן ז"ל דיש ליישב הכל והוא דלהרי"ף ודעימיה ס"ל כיון דגלי קרא במתנות מינה ילפינן גם לשאר דברים דאין חוששין כלל ואין להק' ע"ז דא"כ הו"ל ב' בחי' באותו וא"ב ובמתנות דיש ליישב בכמה אנפי או דמר יליף לה מהכא ומר יליף דאינו מקרא מפו' או די"ל דתרווייהו צריכי ויש להרחיב הדיבור בזה אבל כעת לקצר אני צריך וגם שאני בלי ספרים וגם לפי"ז יש לישב דברי רש"י ור"ל דבעל יש להסתפק אי גמרי' מינה או היכא דגלי גלי וכעין זה כתב רבי' הרמב"ן במלחמות אי ילפי מאו"ב או"ל וכן הראשו' ז"ל בכמה דוכתי רגילי לומר דחז"ל עצמם ספוקי מספק"ל אמנם מלבד דלפי מה שביארתי לעיל במה שיש להשיב ע"ד הגאונים מהרמא"ל ורמ"א אינו ענין זה למ"ש הריב"ש דוק ותשכח ועוד זאת אעיקרא גם ד' הריב"ש מלבד דהר"ן ותו' ושאר מפרשי' לא נחתו לחלק בכך ועוד דנר' דשוים הם מדחזי' דכמו דאצטריך קרא לרבויי דיוצאין בשות' כן נמי בכל דבר דשות' לחיובי כגון ציצית ובכורים אצטריך קרא לחיוב דאי לא דגלי קרא היה בדין דפטור ועוד דלר"י בר אלעאי דס"ל דליכא רבויא פוטר משו"ה בכל אותן דברי' דשות' ויש מגדולי הראשונים דפסקו כן כדיראה הרואה בס' יראים להרא"ם ולהרשב"א ה"ד הר' מהרימ"א בקה"י ע"ש דמבו' דאי ליכא רבוייא אין סברא לחייב בשביל חלקו וגם דאפי' לרבנן דחייב בשביל הרבוי אינו מפני שחייבה תורה ואפי' במקצת שלו דהא ודאי בעי' שיהא כולו מן החיוב ואם אינו כן פטור ומפני זה המשתתף עם הכהן או עם הגוי פטור ומשום דלא הוי כולו מן החיוב וכדפרש"י ז"ל דישר' בשות' מיוחד לך קרי' הואיל ושניהם חיבים וכו' עש"ד דמכל זה נר' דאפי' לאחר שרבתה תו' דבשות' חייב דאינו מפני דלא מצי פטר נפשיה בחלק שלו כיון דיש מקצת שלו ועוד לא ידעתי דאף אם נאמר בחובה או מצוה אחרת כדומה דיוצא לא מפני זה הוו לפטור ושייך לומר דהוי לחיובי דאף אם אין לח' כ"א מקצת דחייב ולא מצי פטר נפשיה לומר דכיון דאינה כולה שלי אינו רוצה לישב בה, סו"ד דלפי מ"ש הב"א ע"ש הריב"ש לא ירדתי לסו"ד ולא זכיתי להבין ד"ק ואע"ג דקלסיה הב"א לא תלה ביה כיפי ובקשתי לראות תשו' הריב"ש במקומה בגוף הס' ולא מצאתיה הגם דבלא"ה אינו ענין כלל כלאים לדמות לשות' שכ' הריב"ש דיש ס' לחיוב משום המקצת שלו דמלבד מ"ש לעי' משם כל הראשונים והרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל דכלאים לא דמי לחציו עבד וחציו ב"ח דהוו ב' מינים וכ"כ ג"כ הם ז"ל דכלאים לא דמי למשתתף עם הכהן דפטור משום דליכא כ"א רק מקצת שה משום דהכא