שו"ת מהר"ש אלפנדרי קיח

דמקצת חייב אבל פשיטא שיהיה יוכל לפטור עצמו במקצת ולומר מקצת ככלו זה לא אמרינן וסברא זו מבוארת בהריב"ש סי' שמ"ז על מ"ש הר"ן לסייע לרש"י דאפשר דכל האזרח להכשיר שות' ומ"מ שאולה פסול מדכתיב לך, דומיה דעלית שאולה פטור ושל שות' חייבת והריב"ש כתב ע"ז ואני אומר דהתם אמר' שלא ישתמש אדם בטלית שהיא שלו אלא בהטיל בה ציצית ואפשר שחייב כשל שות' כיון שקצתו שלו שהרי משתמש בשלו בלא ציצית ויפטרהו בטלית שאולה שאין לו בה כלום אבל בסוכה א"א לומר כן דכיון שחייבה אותו תורה לישב בסוכה שתהיה שלו איך נאמר שתפטרהו במצוה שלו ואין כאן אלא חצי סוכה כשרה וכן נמי באתרוג עכ"ל והדברים ישרים ונעימים וא"כ פשו' דאין כאן מקום להכשיר משום דקי"ל שה ואפי' מקצת שה שאין ראיה מן החיוב על הפטור ע"כ וזכורני שגם הרב שו"מ במהדורה ד' הוא בר מזליה שכ"כ ולא הוי כב' מינים מעורבבים כשות' ומלבד מה שהארכתי בזה ע"ד הר' מהרמא"ל וגם ע"ד רמ"א הנ"ל דדחה דממ"ש ואפי' מקצת דאין ללמוד משם לענינים אחרים ובשגם לא נאמר כ"א דוקא להחמיר ולא להקל דאחרי שאלת המחי"ר דהכא ודאי הוי אף לקולא ואף דאין ללמוד משם למקצת דענין אחר הכא לא הוי כן מקצת דענין אחר אלא הוא הדבר בעצמו דמקצת דכלאים בכל דבר הוי ככולו ושזהו ג"כ להקל ואפי' לפטור נאמר ואין לכפול הדברים

ועוד זאת כן מפו' יוצא ממ"ש הרמב"ן והרשב"א והר"ן פ' הזרוע דכתבו וז"ל ואיכא למידק וחלקו של וישראל אמאי פטור והא אמרי בגמ' דכוי הבא מצבי הבא על תיישא דלרבן חיב בחצי המתנות משום דשה ואפי' מקצת משמע וה"נ נהי דחלקו של כהן פטור חלק של ישר' מיהא לחייב איכא למימר דלא דמי דנהי דאמרי דשה ואפי' מקצת שה הני מילי היכא דכל שיות שלו חייב דבכי האי גוונא כולו שה מקרי אבל הכא דמקצת שיות פטור, כה"ג לא חיבו רחמנא ע"כ הרי מבואר דמאי דאמרי שה ואפי מקצת שה שהוא דוקא בכלאים דבכ"ג כולו שה הוי ומכאן תשו' גם לדברי מהרמא"ל ומהרמ"א הנ"ל ודוק כי קצרתי וגם מפורש לרבנן דבחצי דפטור דהוא משום ספק דמ"ל אייתי ראיה דאין חוששין לזרע האב והמוציא מחברו ע"ה ולר"א חייב בכל ומשום דהוי ככולו שה

והנה בעוברי בדברי הר"ן שם ראיתי שתמה ע"ד רש"י ז"ל שכת' במאי דאתמר לעיל בגמ' כי אתא רבין אמר כוי לרבנן חייב בכולהו מתנות דאע"ג דמספ"ל אי חוששין לזרע האב או"ל להכי אהני ליה רבויא דאפי' לית ביה אלא מקצת שה חיוב אפ' בחצי האחר דבלאו רבויא היה מחייב בפלגא דשה ואפי' מקצת שה משמע ואהני רבויא דגם לאידך פלגא והר"ן כתב וז"ל והאי פי' ל"נ לי דכיון דאצטריך רבויא נפשוט מיניה דחוש' לז"א דאי א"ח אמאי אצטריך קרא לרבויא וברפ"ב דיומא נמי אמרי גבי הא דתני כוי וח"ש הואיל ואינו בעונש וכו' לפיכך נר' דרבין אמר דאסיק דכוי לרבנן דחייב בכולהו מתנות לאו בצבי הבא על תיישא מוקי לה אלא ס"ל דכוי בריה בפ"ע וכו' ומיהו מודה לר"ה ב"ח דכוי הבא מן הצבי וכו' אינו חייב אלא בחצי מתנות ומדברי הרמב"ם פ"ט מהל' בכורים וכוי אע"פ שהוא ס' למדתי זו ע"כ, וק"ל דבדברי הרי"ף אי אפשר לפרש כן לפי מה שנר' דס"ל כפי' השאלתות דקי"ל דא"ח לזרע האב בכל דבר וכמו שיחסו כן דסל"ה הגאונים בס' האשכול והרז"ה ואחרים והר"ן גופיה בפ' אותו ואת בנו אחר שכת' ואחרים אומרים שאין חוששין לזרע האב ופרד עם אמו וכו' סיים שם אלא שכן הוא דעת בעה"נ ור"א משבחא גאון ואף דברי הרב אלפאסי נוטין כן ע"ש ובאמת מדברי הרי"ף שהביא ס' האיכא מ"ד דליתא לדחוויא מדאמר ליה י"א לשמעיה וכו' אלמא קס' א"ח לזרע האב וכו' והוא ס' השאלתות ושוב הביא ס'