שו"ת מהר"ש אלפנדרי קיב

אתרוג המורכב הוא כמו שמסיק בתשובה דהוא משום דב' מינים מעורבים וגם הוי כחסר וכתב עי"ש שאיזה אנשים צירפו עמהם להרב ש"ך והורו להתיר ועיקר טעמו היה עפ"י הסוגי' דשה ואפי' מקצת שה וה"ה גבי אתרוג נימא הכי ובאמת כבר נסתר בתשו' מהרמא"י וכו' והג' הש"ך כבר נתחרט קודם מותו על הוראה זו וצוה לבנו שיבקש מחילה מאת מוח"ז על ששגג בדבר זה וכו' ע"כ שמעתי וכו' גם הב"ח כתב בתשו' בשם מהרפ"ך לסתור לדעת הב"ח וכו' עכ"ל יעיש"ד ונראה ברור דגם הרב לא עמד בענין זה היטב כ"א רק שנמשך אחר דברי האחרונים ושגם הם לא עמדו בשורשן של דברים לפי מאי דכתיב גם מה שצירפו למהרפ"ך למהרמא"ל כאילו שניהם מדברים בנדון מורכב אחד וזה אינו דהר' מהרפ"ך מבואר בדבריו דמה שהחמיר במורכב הוא משום דהורכב במין אחר דמפני זה גם פרי שהורכב בו אין בו שום אחד מהתנאים שאמרו רז"ל וגם דמשונה המורכב ההוא בכל הן במראה והן בטעם וריח וכו' דכיון שיש בו כל השינויים האלו בהכרח הוא שהאתרוג ההיא אינו מאילן האתרוג כ"א מאילן האחר דמפו' יוצא מדבריו דאם האתרוג המורכב הוא ברור שיש בו כל התנאים שארז"ל והוא שוה במראה וטעם וריח דגם הרב מהרפ"ך הוא מכשיר ולאו משום מ"ש הרב מהרמא"ל אלא שהרב"ח אפי"ה בנדון ההוא דעתו להכשיר וצ"ל דס"ל כס' הט"ז וש"ך ודעי' דאמרי אפי' מקצת אתרוג אמנם לס' הרב מהרמא"ל אף שיהיה בו כל התנאים וגם דהוא שוה לאתרוג שאינו מורכב שאינו כשר מפני שהוא מורכב וכבר כתבתי מה שיש להשיב ע"ד מתיך דברי הש"ס וגדולי הראשונים ז"ל דאף איננו ברור דאמרינן אפי' מקצת אתרוג דאעפ"כ דלפי שורת הדין הוי כולו אתרוג וכשר הוא לצאת בו י"ח

והנה בעתה ראיתי להר' בית אפרים בא"ח סי' נ"א שהאריך הרחיב בפרט זה ואין הפנאי עמדי לעמוד עכ"ד מכמה סיבות וגם שהזמן גרמא שהימים ימי רצוי ותחנונים ורק אומר מה שיש קצת להעיר ע"ד תחי' שו"ט בענין מ"ש כל שתיעבתי לך ולע"ד הא ודאי לא שייך בזה כיון שהתורה התיר באכילה ואינו ענין למ"ש דמאיס לגביה דהוא ענין אחר וגם הר' מסיק דאין לחוש עוד הביא שם מ"ש הג' מהרי"א להשיג ע"ד מהרמא"ל דלפי"ד בטל טעם האתרוג בלימון ובטעם תליא מילתא ואין טעמו מוטעם כי מ"ש בגמ' בטלה היינו משום דהזקנה עיקר והילדה שבטלה לגבה וגם הביא שם דברי התו' שכת' דאי נקט ולדה לא הוה ידעינן לענין מה בטי' ואם כדברי זה החכם למה לא הוה ידעי' לכל היא בטל אלא ודאי בטלה שאמרו לא לענין טעם קאמר אלא אמרו הטפל בטל לגבי עיקר דבתר עיקר אזלי' וכתב ע"ז הב"א ז"ל ונתפלאתי עליו שבמכ"ת הוסיף מדעתו ע"ד מהרמא"ל ולא מצאתי בדבריו ולא עלה על לבו שיש בזה ביטול טעם ואדרבא כת' בראש דבריו שאין הפרש רק שהמיץ מרובה רק מייתי מהא דחזי' שאין נוהגים ערלה בהרכבה דילדה בזקנה לפי שהיחור בטל לגבי האילן וכו' וע"כ כיון דמבטלי ליה לגבי הזקנה וכו' שהכל הולך אחר השורש וכו' גם בזה בטל הטפל שהוא היחור וכו' לגבי לימון שהוא העיקר וכו' זת"ד והפלאה זו איני יודע מה היא דגם הג' מהרי"א הלוי לא אמר שמהרמא"ל כ"כ אלא כונתו להשיג דמה שמדמה הרב דין האתרוג לערלה דפטור דמשמע דגם טעם האתרוג בטל והוי כלו לימון דאל"כ מה מדמה זל"ז, זה אינו משום דאף דלענין ערלה בטל מגזרת הכתוב דכתי' ונטעתם פרט למרכיב דלא הוי ונטעתם אבל בדין אתרוג כיון שפריו צורתו וטעמו לא נשתנה והוא בתקפו כמו שהוא מקודם ודאי דאינו בטל היחור לגבי הלימון ולא דמי לערלה וגם הרב"ח דחה ג"כ למה שרצה הסמ"ע לדמות לערלה דזה אינו דשאני התם דכ' ונטעתם דאזלי' בתר נטיעה ואף הסמ"ע שהשיב דאין זה מוכרע דא"כ לא הו"ל לסתום