שו"ת מהר"ש אלפנדרי קז

קריאת בני אדם והיו שוגגים או מוטעים ואם הוא פשתן לפי ענינו יקראוהו צמר גפן היאך אפשר לומר שמפני קריאתו לסמוך להתירו דודאי באותו שם הנז' בתורה לידע פי' בזה אין אנו צריכין לידע קריאת השמות להבדילו משאר מינים שהתו' לא אסרה אלא אותו המין הנק' באותו שם הכ' בתו' ואם יש מין אחר הנק' באותו שם עם שם אחר לא זה הוא המין שאס' כדאמ' ולא דבש הגזין ולא דבש הצרעין שפני שיש לו שם לווי וכו' ובגמ' סיכה אצטריכו לרבויי אסא מצראה מקרא משום דהוי שם ליוו כמו אזוב יוני וכו' ונראה שאין פירוש מצראה על שם מצרים דההוא אסא במקומו קראו ליה ולא עוד כמו כובשאני ציצאנו וכן נמי נראה שאינו הגדל על המצר דההוא אסא קרו ליה והא דקרו ליה מצראה משום דאשתכח במצרא כמו מרריתא דאגמא ונראה מין שהוא נק' בשם לווי ומשו"ה אצטריכו לרבויי לי' כמו חולפא גילי לערבה ע"כ יעושד"ב ויש לתמוה טובא דאיך דחה ב' הפי' האלו שכך פרש"י, וגם הר"ן בהל' כת' וז"ל הגדל על המיצר ע"ש ולא הזכירם וזכורני שכן פי' גם הראשו' וזולתם ונראה מ"ש בהוא מין שנק' בשם לווי לא ביאר למה נק' כך וגם ק' במ"ש דמשו"ה אצטריך וכו' דנראה דהוא לפי מ"ש התוס' ודבריהם נכונים בטעמם ולא דמי לחילפא גילי לערבה דהתם ודאי צריך רבויא שכתוב בתורה שמו ודמי לכל הנהו דמעטו' מפני שיש להם שם לווי משא"כ בשם הדס והוא עצמו כתב שם שדוקא מ"ש בתו' ושלא תסמוך על קריאת בני אדם וכו' ואם תאמר מפני ששם הדס כתוב בכתובים מלבד דאין בזה לדחות לדברי התוס' כיון דמ"מ אינו כתוב בתורה ועוד אדרבא משם מפורש להיפך דכתוב עלי הדס ועלי עץ עבות עד שמפני זה עלה בדעת הרא"ש שהם ב' מינים אלא דמסיק שהם מין אחד והדס הוא אלא שאינו עבות ומשו"ה פסול למצוה דנמצא דמ"ש בש"ס הדס הוא שם מושאל ומה שהק' במה שפי' באסא מצרא' י"ל דדוקא במרריתא הוו סתמא ולא מקרי שם לווי משים דהוי הכל אחד ואין בהם שינוי לא כן באסא מצראה דיש שינוי רב וקפדי אינשי ולכך מקרי שם זה לווי בודאי אף שהוא ע"ש המקום ודוק כי קצרתי

ונראה ודאי דגם למ"ש התשב"ץ דאסא מצראה הוא מין אחר ואינו מין הדס דמודה הוא דלקושטא דמרבינן מניה עבות מ"מ ואף שאינו מין הדס דלא הוזכר בהלכה למ"מ שם הדס כלל ונמצא דדברי רביתי' בעלי התוס' נכונים ודכ"ע מודו בזה וכ"ש בשם אתרוג דלא נמצא שים רמז בשום מקרא כו אם רק מתרגום ואף די"ל דגם לימון נק' בלשון תרגום בשם אתרוג ומה שקורין עתה בשם זה הוא מלשונות הגוים ושגם לאתרוג קורין בשם לימון ואם כן מהיכא תיתי לפסול הלימון מן התורה למצוה ואדרבא נראה דכשר ממאי שלא שאלו עליו בש"ס ומ"ש הרמב"ח כבר כתבתי דלא מכרע מידי גם מ"ש עוד דאינו דר משנה לשנה משום דמתקלקל נר' דלא סיימוה קמיה דנראה דמתקיים שפיר וכמ"ש בשו"ת מהרמ"אי ובספרי גדול' אחרים וכל מה שדברו חז"ל הוא על הרוב עוד כתב הרב תורת חסד שיש איזה אחרונים שכת' שיש להכשיר מורכב שמתבטל חלק הלימון ברוב האתרוג ול"נ לדון כאן דין ביטול ברוב וע' בהתשב"ץ ח"ב לענין תערובת פשתן ע"כ, ואחרי שאלת המחי' נראה שלא עמד בענין זה היטב דמלבד דליכא סתירה מדבריו לפסול כלל לפי מ"ש ואדרבא מדבריו מבואר היפך מ"ש מהרמא"ל ואיני זוכר איזה מהאחרו' שכת' כן אמנם כבר כתבתי שכ"ה סברת הרב המורה שה"ד מהרמא"ל ז"ל וגם מה שיש לדבר בזה ואין צריך לכפול הדברים ואגב אורחין אומר שכל מה שפלפל הת"ח בכל התשוב' בענין זה אסמכי' אסימנים וכ"כ ג"כ כמה מהאחרונים ומכללם הרב ח"ס ז"ל דלפי מאי דכתו' בריש אמיר הכל הוו דרוש לקבל שכר עתה בזה"ז: